פרשת ויקרא מתחיל את הספר השלישי של התורה באותו שם וגם נקרא תורת
כהנים. הנושא של פרשה זו וחלק גדול מהספר כולו ענייוי קורבנות. סתם הבנה קורבנות הפסד למטרה דתית. לדוגמא
שרפת בהמה לשם קדושה. פירוש המילה קרבן להתקרב (קרוב) להקב"ה.
כמה הקורבנות מתוארים. הם משתנים במטרה וצורה אבל כולם ביטויים של קשר
בין אדם והקב"ה. סיבתם מסירות, חרטה, שמחה, או כפרה באשמה. קרבנות באים מן
שוורים, פרות, כבשים, יונים, וכיוצא בו. הפרשה גם מפרטת קרבנות מקמח כמו כגון, סולת,
רקיקים, ולאקשן קוגל. לכולן יש טקסים שחלקם הם מאוד מורכב. בכל המקרים שמשהו שרוף על
המזבח. עם בעלי החיים החלב ואיברים פנימיים שונים שרופים. בנוסף היישום הדם למזבח מאוד
חשוב. עם קרבנות מחטא חלק קטן (פחות מקומץ) נשרף.
קורבן אשם צריך ודוי מיללים. זה שונה מהקורבנות האחרים שבהם מביע את רגשות
באמצעות טקסים שונים. עיקר הקרבן אשם הסרת הרגשות אשמות. כתוצאה מכך , יש צורך במשהו
יותר מן שפיל בלי מללים. זה מרמז על ספר תהילים שבו כל רגשות של האדם כלפי בוראו באים
לידי ביטוי בצורה פיוטית. אחד מקורבנות האשם יונה שראשו כמאת מנותק אחר כך גוףו נלחץ
על המזבח כדי לסחוט את כל הדם לחוץ. זה רמז שאדם צריך לסחוט כל כוחות חייו שלו בשירותו
של שמים. הרבי פרקי תהללים מתחלים ב "למנצח על – הגיתית". רש"י מסביר
הגיתית שהאו כלי זמר. גיתית גם כן כלי לסחות יין מענבים. כלומר המזמור משווה אדם לענבים
והטוב ביותר שלו היין. כביטוי של מסירות המזמור מחליף את הדם של הקרבן האשם לטיפה האחרונה
של יין שנסחטה מגבר. בשני המקרים הרעיון שבדרך או מאמץ או יסורים יוציא את הטוב ביותר
שבאדם.
היום אנחנו תחת הפסוק "ונשלם פרים שפתינו" (עמוס יד ג),
כלומר התפילה בימי חול ובימי קודש, אבל הרעיונות הבסיסיים של הקורבנות יישארו.
בדרך כלל אנחנו לא מתייחסים לשיטות של שחיטת בעלי החיים כגון הקרבת הדם, וניטוח
האמורים של הפגר. במקום זאת, אנו קשורים לפיות וניגון. הרכב להביע את המסירות, השמחה
והצער, אפשר למצוא משמעותו בקצב ובחרוז ובאקורדים והרמוניה. חלק גדול של חגיגה
תזמורת עם מכה ב פסנתר בליווי נושבת בקרן. הרעיון של שריפת הכליות על המזבח עם יתרת
של על הכבד איבד את המשמעות וכוח המשיכה שלו. נראה הפכה לאנושות שיש פחות צמא לדם ויותר
משכיל.
הרעיון שצריך להפסיד כדי להתקרב לקב"ה עדיין נשאר. בחומש רעיון זה
בא לידי ביטוי בכמות הקטנה של קמח מקרבן מנחה שנשרפה על המזבח. רש"י מסביר שהכמות
המזערית לקרבן מנחה עשרון, בערך שניים וחצי ליטרים. מזה קמיצה של קמח עם קצת קטורת
נשרף על המזבח. השאר נתון לכוהנים. בעיקר זה מתנה מזומן למי שהקדיש את חייהם ללימוד
תורה ושמירת המצוות, עם כמות זעירה המשמשת לעשות נקודה שזה מתנה להקב"ה. מתנה
יוצרת קשר בין הנותן והמקבל. משום הפרנסה באה מעבודה קשה כאילו שהוא חלק האדם. לכן,
בנתינה משהו מעצמנו, המקרב קרבן יהיה קרוב לה'.
לע"נ, האמה ,מלכה בת חיים ז"ל
נלב"ע ט"ז ניסן תשנ"ח
Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,
וגם בדואר אלקטרוני ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il
Blogger English
Blogger Hebrew
YouTube
No comments:
Post a Comment