Thursday, November 9, 2017

Chayay Sarah - How it Looks

Parshas Chayay Sarah deals with the concluding adventures of the days of Abraham. He is in fact not greatly old. When Sarah passes away he has lived 137 of his 175 years or over ¾ of his life. Nevertheless 38 years is a substantial amount of time.

The beginning of the end is the death of his wife Sarah. The Chumash spends a noticeable number of words dealing with the purchase of Machpela (מכפלה - double) Cave as a family cemetery. The point is made that even after Avraham departs from this world his descendants are going to be permanently connected to the Holy Land.

Abraham’s next project is marrying off his son Isaac. Looking towards the future of the nation he is fathering, he requires a woman who will be happy to live in the land of Israel. The story is lengthy with three parts: 1) the instructions to the shadchun, 2) meeting the successful candidate, 3) meeting the girl’s family. At this point Abraham is described as an elder, advanced in years, and blessed with everything. He is generally considered to be wealthy.

After that Abraham remarries and has six sons. Seven grandsons are mentioned and three great grandsons for a total of sixteen descendants. However he sends them all away. The parsha ends with Ishmael. First it mentions that with Yitzchak he buried Avraham, it then recounts his glory as a the founder of a major nation, and finally says he died with honor.

At times it seems to the reader of the Chumash that Avraham was a man with many travails but that life was not kind to him. When the holy One, blessed be He, tells him that his descendants will be as numerous as the stars, it adds that Avraham believed it but this was reckoned as charity. So to speak there was enough in the recesses of his knowledge, experience, and intellect to accept this promise but even so it was not entirely rational. It's as if to say he gave charity to G-d by believing this. HaKadosh Baruch Hu lets him know that justice can take time when he says that the nation of Israel will be enslaved but will leave fully compensated.

When Jacob went to Egypt with a family of seventy, it was clear that he would be a nation. Abraham did see the birth of Yaakov and Esau but that really is not enough. However with a family of sixteen from Katura, and great wealth, it's possible to see that Avraham’s prayers were answered and he was justly compensated for his labors. In addition Ishmael was a proper son in the end. However the essential glory of Avraham avinu was being the founder of a kingdom priests, but it may take some mental exertion at this point in the narrative to see that.

What we see is that appearances can be important. It is not enough to be an honest gabbai of tsadaka, one also needs to keep proper records documenting this honesty. It is not enough to be religious in thought and deed, but the proper clothes and haircut must be displayed. This is so glory that may be hidden can be seen by all.


לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com




וירא - מראת עין # 240

פרשת חיי שרה עוסקת בסיום ימי חייו של אברהם אבינו. למעשה הוא  לא זקן מאוד. כאשר שרה נפטרה הוא היה בגיל 137 מתוך 175 שנותיו או מעל שלושה רבעים מחייו. עם זאת 38 שנים הוא כמות משמעותית של זמן.
בתחילת הפרשה מסופר על מותה של שרה אשתו. בתורה יש אריכות על סיפור רכישת מערת המכפלה כבית קברות משפחתי. הנקודה היא כי גם אחרי שאברהם הולך לעולמו צאצאיו יהיו קשורים באופן קבוע לארץ הקודש.
הפרויקט הבא של אברהם הוא מחתן את בנו יצחק. במבט לעתיד האומה - הוא זקוק לאשה שתתרצה לגור בארץ ישראל. הסיפור ארוך עם שלושה חלקים: 1) הוראות לשדכן, 2) פגישה למועמדת המצליחה, 3) פגישה עם משפחת הנערה. בנקודה זו, אברהם מתואר כזקן, מתקדם בשנים, ומבורך בכל. הוא נחשב בדרך כלל להיות עשיר.1
לאחר שאברהם התחתן מחדש ואשתו יולדת שישה בנים. שבעה נכדים מוזכרים ושלושה נינים וזה סך של 16 צאצאים. עם זאת הוא שולח את כולם. הפרשה מסתיימת עם ישמעאל. כתוב,"ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו", פירש"י, "יצחק וישמעאל" - (ב"ר) מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו והיא שיבה טובה שנאמר באברהם. ואז הוא מספר את התהילה שלו כמייסד של אומה גדולה, ולבסוף אומר שהוא מת בכבוד.
לפעמים נדמה לקורא החומש שאברהם אבינו היה אדם עם הרבה תלאות אבל החיים לא היו טובים אליו. כאשר הקדוש ברוך הוא, אומר לו כי צאצאיו יהיו רבים כמו הכוכבים, זה מוסיף כי אברהם האמין זה אבל זה נחשב כמו צדקה. אם אפשר לומר, היה די בפינות חוכמתו, ניסיונו ושכלו לקבל את ההבטחה הזאת, אך גם אם לא היה זה הגיוני לחלוטין. זה כאילו לומר שהוא נתן צדקה לה' על ידי האמונה בכך. הקדוש ברוך הוא הודיע ​​לו כי הצדק יכול לקחת זמן כאשר הוא אומר כי עם ישראל יהיה משועבד אבל תצא עם פיצוי מלא.
כאשר יעקב הלך למצרים עם משפחה של שבעים, היה ברור שהוא יהיה אומה. אברהם אכן ראה את לידתו של יעקב ועשיו, אבל זה לא מספיק. עם זאת, עם משפחה של שש עשרה מקטורה ועושר רב, אפשר לראות את התפילות של אברהם נענו והוא שילם בצדק על עבודתו. בנוסף, ישמעאל היה בן נכון בסופו. אולם התהילה המהותית של אברהם אבינו שהוא היה אב של ממלכת כהנים. אבל זה עלול לקחת קצת מאמץ נפשי כדי לראות את זה בשלב זה בסיפור.
לכן אנו רואים כי ההופעה היא חשובה. לא מספיק להיות גבאי ישר של צדקה, גם צריך לשמור תיעוד תקין המתעד את הכנות. אינו מספיק להיות דתי במחשבה ובמעשה, גם הבגדים ואת התספורת הנכון חייב להיות מוצג. זה בכדי שהפאר שאולי מוסתר יכול להיראות לכולם.  



לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.comפ

Wednesday, November 1, 2017

וירא: יראת-שמים

יראת שמים מובא הרבה בפרשת וירא. הקב"ה  הוא בעל חסד, אוהב, ורחום. אך אין זה סותר לגבורתו וחזקתו, מקפיד כחוט השעיר, ומסוגל להיות קשה מאוד. אדם טוב כמו אברהם אבינו יכיר בקלות את חסדי ה'. בכדי להגיע ליראת שמים עלול לקחת זמן מלווה בהרבה ניסיונות.
הפרשה פותחת עם שלושה נוסעים המקבלים את ההצעה של אברהם לאירוח. המפרשים מסבירים כי ישמעאל השתתף בהכנת הארוחה, אך הוא אינו נקרא בשמו ופשוט מכונה "הנער". זה רומז שהוא לא יהיה חלק של עם הקודש ישראל.
הנוסעים מתגלים כמלאכים ומבשרים את לידתו הקרובה של יצחק. בתגובה שרה צוחקת בשקט. למרות שיש סיבה מספקת לתגובה מאופקת זו, היא מתביישת על חוסר האמונה שלה.
אחרי זה מובא הסיפור עם רוע סדום. הדיון עם אברהם רומז כי יש בהחלט לא יותר מעשרה צדיקים בסדום ואם אין אפילו עשר, צריך להשמיד את הכל. המפגש שם עם לוט מאשר את החשדות הגרועים ביותר והערים נהרסות. החלטתו של לוט לא לחזור לאברהם גורמת להרס רוחני שלו.
אברהם מתחיל להתגורר בין הפלשתים. במעשה אבימלך מסביר אברהם כי הוא ראה כי אין יראת אלוקים במקום הזה, והם מסוגלים להרוג אותו כדי לקחת את אשתו. אבימלך נותן פיצויים, ומאוחר יותר, בליווי הגנרל, מבקש מאברהם הסכם שלום. דיונים קוצניים דיון ואברהם מסכים.
שרה יולדת יצחק. ישמעאל מתנהג בצורה חשודה. בגלל זה הוא נשלח אל המדבר, שם הוא כמעט מת צמא. הקדוש ברוך הוא שומע את בכיו, מציל אותו, הוא איתו, ועושה אותו לעם גדול.
מאוחר יותר ה' אומר לאברהם לשחוט יצחק כקרבן. אברהם מסכים לעשות זאת. ברגע האחרון ה' אומר לו להפסיק ומסביר כי כל זה היה רק נסיון לראות שיש לו יראת אלוקים. אז הקב"ה מברך את אברהם מאוד. הפרשה מסתיימת בחדשות שרבקה, בת זוגו של יצחק נולדה.
האנשים בסיפורים אלה נע בין טוב מאוד לרע מאוד. נראה שהנקודה היא שיש להתייחס ברצינות להחלטות בנוגע לטוב ולרע. דברים איומים מתרחשים בעולם הזה והם יכולים לקרות אפילו אחד שחסרנו העיקרי הוא כישלון לפתח את יכולותיו. אדם יכול אפילו להיות מושפל או נבדק קשות רק כדי לתת להם לדעת עם הדברים האלה באמת קיימים. עם זאת אדם עם פחד הגבור יקבל ברכה גדולה.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

VaYerah - Fear of Heaven

Fear of heaven is a common theme in parshas VaEra. The Holy One, blessed be He, is generally believed to be kind, loving, and merciful. Many take this to mean that He is weak and soft, and one can ignore His will with impunity. In fact, though, he is also powerful, has meticulous standards, and is capable of being very harsh. A good person like our patriarch, Abraham, will easily see the kindness of Hashem. To acquire fear of heaven may take time and experience.
The parsha opens with three travelers who accept Avraham’s offer of hospitality. The commentaries explain that Ishmael helps prepare the meal, however he is not called by name and simply referred to as the boy. This hints that he will not be part of the holy national of Israel.

The travellers turn out to be angels and herald the imminent birth of Isaac. In response Sarah quietly laughs derisively. Even though there is ample reason for this subdued reaction, she is put on the spot for her lack of faith.

Next the evil in Sodom is considered. The discussion with Avraham hints that there are certainly not much more than ten tsadikim in Sodom and if there are not even ten, all should be destroyed. The encounter there with Lot confirms the worst suspicions and the metropolis is destroyed. Lot’s decision not to return to Abraham results in his spiritual destruction.

Avraham then starts to reside among the Plishtim. Thinking Sarah is not married, their king seizes her for his harem. Hakadosh Baruch Hu threatens Avimelech with death because of adultery. When asked why he acted in such an unusual way, Abraham explains that he saw that there was no fear of Hashem in this place as a result he believed that they would go so far as to kill him in order to take his wife. Avimelech makes restitution and later on, accompanied by his general, asks Abraham for a treaty of peace. A thorny discussion ensues and Abraham consents.

Sarah gives birth to Yitzchak. Ishmael behaves in a suspicious way. Because of this he is sent into the desert, where he almost dies of thirst. Hakadosh Baruch Hu hears his weeping, saves him, is with him, and makes him into a great nation.

Later on Hashem tells Abraham to slaughter Yitzchak as a sacrifice. Abraham agrees to do so. At the last possible moment Hashem tells him to stop and explains that it was all just a test to see that he fears the powers that be. G-d then blesses Abraham very greatly. The parsha ends with the news that Rivka, the soulmate of Isaac has been born.


לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Wednesday, October 25, 2017

Lech L'cha - Soulmate

Parshas Lech L’cha is the first of three biographical narratives covering the life of our patriarch Abraham. He was initially introduced as the successful goal of the lineage of Noah. This parsha contains seven major episodes: 1) his entry into the holy land, 2) his detour into Egypt, 3) parting with his nephew Lot, 4) his intervention in the war between Sodom and Babylon, 5) Hashem’s gifting of the holy land to the descendants of Avraham, 6) the less than successful attempt to take Sarah’s lady-in-waiting as a concubine, 7) the appointment of the descendants of Avraham to be G-d’s nation and its associated sign circumcision. The following parsha concludes with the birth of Rebekah, the daughter in law of Abraham. The third parsha, Chayay Sarah (the Life of Sarah), includes the passing away of Avraham but concludes with the death of his son Ishmael.

Much of the focus of the story of Abraham is the importance of circumcision and how he comes to merit having this mitzvah. This is intertwined with the importance of his wife, Sarah, and his relationship with her. Sarah is mentioned by name when Avram sets out for the land of Canaan. Rashi explains that when they were in Haran Avram would teach the men religion and Sarah the women. When going to Egypt they discuss her beauty and the related concerns.

An attempt to produce an heir to Avram through the servant of Sarah fails. Abraham’s personal servant is not considered appropriate to continue his work. After Sarah perishes Avraham takes another wife and father's many children. None of them are significant in the Chumash and Abraham sends them away. Previously Lot, because he does not wish to advance in religion, separates from Avram. Problematically,  he moves to Sodom and like them becomes twisted and depraved.

The underlying subtle issues seem to be soulmate and family purity. Avraham is not driven by lust. Subsequent adventures sharpen this characteristic until he can be further purified by circumcision. Also many approaches are explored concerning who will carry on his work. The only one that succeeds is the son that is borne to him by his wife Sarah. From this we learn that a man's greatest achievements may only be possible through refined purity and with the help of his soulmate.



לע"נ  האמה מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנח
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspo

לך לך - יורש. #238

פרשת לך לך הוא הראשון של שלושה פרשיות שמספרים את חייו של אברהם אבינו. האיזכור הראשון שלו כמטרה המרכזית של שושלת בני נח.
פרשה זו מכילה שבעה פרקים עיקריים: 1) כניסתו לארץ הקודש, 2) הביקור במצרים, 3) היפרדות מאחיינו לוט, 4) התערבותו במלחמה בין סדום לבבל, 5) נתינת ארץ הקדוש לזרע אברהם, 6) קיחת הגר, 7) מינויו של זרע אברהם להיות עם קדוש לה' ומצוות מילה, סימנו. הפרשה הבאה מסתיימת עם לידתה של רבקה, כלתו של אברהם. פרשת השלישי, חיי שרה, כולל את פטירתו של אברהם ומסתיימת עם מותו של בנו ישמעאל.
דבר גדול בסיפורו של אברהם היא החשיבות של מילה וכיצד הוא זכה למצווה זו. זה קשור לחשיבות של אשתו, שרה, ואת הקשר שלו איתה. שרה מוזכרת בשמה כאשר אברם יוצא לארץ כנען. רש"י מסביר כאשר הם היו בחרן אברם למד דת לגברים ושרה לימדה לנשים. כאשר הם עמדו לרדת למצרים הם דנו על החששות הקשורים בה.
ניסיון לייצר יורש לאברם דרך משרתת שרה נכשל. משרתו האישי של אברהם אינו נחשב ראוי להמשיך בעבודתו. אחרי פטירת שרה, אברהם לוקח עוד אשה ויולד בנים. אף אחד מהם אינו משמעותי, ואברהם שולח אותם. לגבי לוט, הוא לא רוצה להתקדם בדת, ובסוף ניפרד מאברהם. בעייתי, כי הוא עובר לסדום וכמוהם הופך להיות מעוות ומרושל.
טאות הגוף לא שלט בא"א הרפתקאות שלו מחזקות מדה זאת עד שהוא יכול להיות מטוהר עוד יותר על ידי מילה. גם נדרשות גישות רבות לגבי איזה איש ימשיך בפיקודו. היחיד שמצליח הוא רק הבן שילד לו אשתו שרה. מכאן אנו למדים כי ההישגים הגדולים ביותר של האדם עתים קרובות אפשרי רק באמצעות טוהר מזקק שבעתים ובעזרת ישרות שלו.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Thursday, October 19, 2017

פרשת נח - סבלנות. # 237






בס"ד


יד יוסף                                
 ע"י יוסף שרייבר  #  237


נח
סבלנות
נושא עקרוני בפרשת נח היא המבול. הסיפור מאוד מפורט. "ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום", (בראשית ז כד). לפני זה, "בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו. ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה", (בראשית ז יא יב). זה כנגד, "וישכו המים ב ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים. . . ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ. וידבר אלהים אל נח לאמר, צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך", (שם ח).
לפני סיפור המבול מקדימה התורה ומספרת  שנח צדיק, תם, ואת הקב"ה התהלך. לעומת זה שאר אנשי העולם מושחתים ומלאים חמס. ויש אחרית דבר שהקרבנות של נח הקריב עלו כריח ניחוח לפני ה', ויאמר לא אסף עוד להכות את כל חי בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו, ונתן הסימן של הקשת.
הלאה סיפור שחם צחק על נח אבל שם ויפת כסו אותו. בהמשך הבני נח שהיה האבות של השבעים עמים. הבא - סיפור מגדל בבל. הבא - עשר דורות מנח עד אברהם.
נושא אחרון - תחילת סיפור אברהם שהוא גר בבבל אבל יצא לארץ אחרת. זה המטרה. אדם הראשון היה איש טוב אבל לא מספיק טוב להיות יסוד לכל העולם. הצטרך י' דורות לזכות זרעו עד בא נח. היו לנח ובניו חסרונות אבל פחות מן הדור המבול. עם י' דורות של זכות בא אברהם. הוא ראוי להיות אב של גוי ראוי לקבל התורה ולהורות אותה לכל העולם. אפילו הכי הצטרך ג' דורות עד יעקוב שמיטתו שלם. ועם ישראל נצטרך הרבה דורות עד שהם באמת ממלכת כהנים. זה ביאת המשיח.
כל זה עניין הקב"ה ארך אפים, רב אמת וחסד, נושא חטאה ופשע, ונקה ולא ינקה. בסוף יהיה לו דירה בתחתון. להגיע לזה הרבה זמן וזיכוך. לפעמים צריך לאבד עולם ולחיות ממנו רק משפחה אחד. מזה יש ללמוד לפעמים צריך הרבה סבלנות וזמן ואולי צריך לעזוב כמעט הכל ולהתחיל מן הראש להשיג השגה גדולה.


לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com