Pesach: Jewish Independence Day

Israel is first called a people in the Chumash when they grow to a size too large to be called an extended family. At that point they spread out and become independent. Pesach, however, is hailed as the day of our freedom because it is the day the children of Israel departed from bondage in Egypt. Likewise many nations celebrate the day that they shook off foreign domination as their national day. There is something in the human personality that associates national freedom from foreign control with national independence. Perhaps the Chumash was the first to note this phenomenon or maybe every national celebration of independance is an extension of Israel's national freedom.

In all cases the principles of national liberation should be repeated in a festive way. Some do it with fireworks and parades. The Jews do it with a Pesach Seder. There, the story of the exodus from Egypt is recounted in accordance to the Biblical mitzvah, "You will tell your child on that day saying, this is for the sake of that which Hashem did for me when I left Egypt," (Shmos 13:8).

The main message is that Israel was redeemed by Hashem in a miraculous way, to be His treasured nation, and to exclusively inhabit the Holy Land. We retell the ancient story through the prism of bringing the first fruits of the new season to the Temple in Jerusalem. In it we acknowledge our humble beginnings, sufferings in exile, and miraculous redemption.

A festive meal is eaten with a special plate set aside with foods that remind us of the holiday's message. There is a roasted shank bone to recall the lamb that we sacrificed in Egypt. In addition there is an egg to recall the tasty holiday offering brought to the Temple. There are bitter vegetables to remind us of the bitterness of slavery, and there is the sweet paste charoses, made to look like mortar, to remind of us of the hard labor of slavery. There is a vegetable to remind us of the fine foods produced by the land of Israel.

We chant poems and songs of praise. Four cups of wine are drunk symbolizing the four fold promise of redemption. A fifth cup is set aside for Elijah the prophet who will tell us if we should drink another in honor of our coming into the Holy Land. We recognize that as long as we are under any sort of foreign domination that our freedom is not complete. Therefore we conclude by saying, "Next year in Jerusalem," in the hope that the meshiach will come and our next Seder will be in the rebuilt Beis HaMikdash.

To view on YouTube click:           http://youtu.be/hUPF8iZZ1EA

צו: להיות ישר עם עצמך

השלוש עליות הראשונות של הפרשת צו מרחבות את הנושאים בפרשת ויקרא. הנימה של ויקרא הוא לקחת רעיונות קיימים של קורבנות ולהסביר כיצד יהודי רגיל צריך להביא אותם. צו עוסק באותם קורבנות אך מפרט העבודת הכהנים ששיך בהם.

קרבן אשם הוא האחרון של הקורבנות נדונו בפרשת ויקרא (הפרק ה) ועוסק בשישה סוגים של מצבים:

1. עדות מניעה בנוגע שבועה (ויקרא ה: א)

2. בלי משים, הופך טמא בנגיעה בנבלת חיה טמאה (שם ב)

3. עברת השבועה נעשתה שלא במתכוון (שם ד)

4. עשיית שימוש אישי של פריטי קדושה שנשכח (מעילה) (שם יד)

5. חוסר ודאות אם ההלכה עובר (17 שם)

6. גזל בדרך הונאה או הכחשה (שם כא)

הצד השוה הוא שהאשמה נדחתה בקלות. במקרה אחד יש ספק אמיתי. המקרים הראשונים ואחרונים משתמשים בהתחמקות בהכרה. מקרי ביניים כרוכים בשכחה וחוסר דעת. בשלושת המקרים האחרונים צריך להביא איל כאשם. בשלושת המקרים הראשונים ההקרבה תלויה במצב הפיננסי של החוטא (קרבן עולה ויורד). בדרך כשבה או שערית עזים הוא הביא. אם זה לא שני יונים מובאים שראשיהם נמלק. אחד מהם הוא נחשב לחטאה. אם גם זה לא סביר ואז שני ליטרים של קמח מוקרבים

פרטים נוספים על האשם נוספים בפרשת צו (פרק ז), וביניהם שאשם דומה לחטאה. החומש ממשיך שכל קורבן שנגע דבר טמא לא ניתן לאכול וחייב לשרף אותו (ויקרא ז:כ). מחמיר יותר, אדם שאוכל בשר קורבן במצב של טומאה חייב כרית. בנוסף יש מצוה כללית האוסרת על אדם טמא מלהיכנס לבית המקדש (ספר מצוות עח).

בעיקר לא אסור להיות טמא. אעפ"כ החומש לא אוהב המצב הזה. טומאה דורשת אשמה רק אם האדם יטמא קורבן או נכנס לבית המקדש במצב זה בלבד. עם זאת, אם אדם פשוט קורא את הקטע של החומש בי הנושא הוא הציג את זה נשמע כאילו זה בדרך כלל איסור הטומאה. טהרה היא יסוד עיקרי של התורה, והוא נוגע לנושאים רבים וביניהם הבעלי חיים אשר מותר או אסור לאכול.

סוף הפרשת צו מתואר חנוכת הכהונה. המעשה הראשונה היא לרחוץ אהרן ובניו. לאחר להלביש אותם בבגדי קדוש, שמן המשחה המיוחד מושם על ראשו של אהרון, המשכן, וכליו.

הענין שרמז הוא כי אדם צריך להיות מהנה ולא מגעיל. בנוסף טוהר הוא עדין מאוד. אעפ"כ השכל הנעלם חוזה עליו. לכן ידוע אם אדם נגע לטאה מתה או אולי בסתר שקר או גנב משהו. וגם יותר התקפי, אם אדם שטמא בא במגע עם דברים שהם במיוחד טהורים. אולי צריך קרבן מיוחד להסיר את הכתם. מצד השני אפשר שהתיקון קל מאוד, פשוט רוחץ כראוי. יותר מזה, אדם צריך את הריח של קדושה, כמו בית המקדש והכהן הגדול.

אזכור הכבוד של תורמים ליד יוסף

אבי מורי פיליפ שרייבר, יוחנן הולצברג, אברהם שמרלר, בנימין לוי, אליהו גליק, ישראל וכהולדר

לע"נ אמי מלכה בת חיים ז"ל, טז ניסן תשנ"ח                                                     לתרומות והנצחות: 08/9791824

To view on YouTube click:           http://youtu.be/_LBpiWSiz_U        

Tsav: Being Honest with Yourself

The first three aliyas of parshas Tsav are an expansion of the subjects in parshas VaYikra. The tone of VaYikra is to take existing ideas of sacrifices and explain how an ordinary Jew is to offer them. Tsav deals with the same sacrifices but details the service of the Cohanim in regards to them.

The guilt offering (קרבן אשם) is the last of the sacrifices discussed in parshas VaYikra (chapter 5). It deals with six types of situations:

1. Withholding testimony concerning an oath (VaYikra 5:1)

2. Unwittingly becoming ritually unclean (טמא) through touching the carcass of a ritually unclean animal (Ibid 2)

3. Violation of an oath unwittingly made (Ibid 4)

4. Making personal use of items whose sanctity was forgotten (מעילה) (Ibid 14)

5. Uncertainty if the law was violated (Ibid 17)      

6. Robbery by way of fraud or denial (Ibid 21)

The shared element between them is that guilt is easily denied. In one case there is a genuine doubt. The first and last cases make use of conscious evasion. The middle cases involve forgetfulness and ignorance. In the last three cases a ram must be brought as a guilt offering. In the first three cases the sacrifice depends on the financial state of the violator. Generally a ewe or a nanny goat is brought. If this is not affordable two pigeons are brought whose heads are nipped off. One of them is reckoned as a sin offering. If even this is not affordable then two liters of flour are sacrificed.

Additional details about the guilt offering are added in parshas Tsav (chapter 7), among them that it is similar to the sin offering. The Chumash continues that any sacrifice that has touched anything impure may not be eaten and must be burnt (VaYikra 7:20). Even stricter, a person who eats sacrificial flesh in a state of ritual impurity will be cut off (חייב כרית). In addition there is a mitzvah generally prohibiting a person who is ritually impure from entering the Temple (ספר המצות עח).

One is not prohibited against being ritually impure. Never the less the Chumash takes a dim view of this condition. Ritual impurity only requires a guilt offering only if the person defiled a sacrifice or entered the Temple grounds in this state. However if a person simply reads the section of the Chumash where the topic is introduced it sounds as if it is a generally prohibition against ritual impurity. Purity is a major foundation of the law and is extended to many topics among them the delineation of animals which may or may not be eaten.

The end of parshas Tsav describes the inauguration of the priests. The first action taken is to bathe Aharon and his sons. After dressing them in the sacred raiment, the special anointing oil is placed on Aharon's head, the Mishkan, and its articles.

The message that is being intimated is that one should be pleasing and not disgusting. In addition purity is very delicate. Never the less we pick up on it. Maybe only subconsciously we know if a person has touched a dead lizard or perhaps secretly lied or stole something. It is also more offensive if a person who is unclean comes in contact with things that are specifically pure. A special sacrifice may be necessary to remove the stain. On the other hand the remedy may be extremely easy, simply properly bathing. More than that, a person should have the fragrance of sanctity, like the Temple and the High Priest. 

To view on YouTube click:           http://youtu.be/_LBpiWSiz_U        

ויקרא: ללמוד לקח

פרשת ויקרא מתחיל את הספר השלישי עם אותו שם. הןא מציג הרבה מהקורבנות שהובאו בבית המקדש. הקורבנות לובש צורות רבות. מבחינה מושגית הם יכולים להיות מופעים של מסירות כלומר העולה, בקשות למחילה כלומר חטא ואשם, וביטויים של שמחה והודיה כלומר שלמים. הם יכולים להיות חיות, ציפורים, ומוצרי דגנים לדוגמה לחם או קמח.

החומש עתים קרובות משתמשת המילה בקשר הקרובות, ואף עלול להיות מטרה המוצהרת. בדרך כלל הפירוש מחילה. זה כולל את העולה כפי שהוא אומר, "וסמך ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו" (ויקרא א:ד). ). כל הפסוק הוא סתום, אבל בכל מקרה העולה מובאת כתכנית של מסירות. מה הטעם של מחילה

בנוסף המילה לכפר משמש בהרבה מצבים אחרים שבו הסליחה לא נראה שתהיה עניני. לדוגמא מזבח הקטורת צריך להתיז בדם חטאה פעם בשנה כדי להביא לכפרה (שמות ל:י).בהפטרת שבת החודש כתות  "ולקח הכהן מדם החטאת ונתן אל מזוזת הבית ואל ארבע פנות העזרה למזבח ועל מזוזת שער החצר הפנימית . . . וכפרתם את הבית" (יחזקאל מה:יט-כ). ועוד השימוש הראשון במילת הכפר הוא בפרשת הנח שבו קב"הת "עשה לך תבת עצי גפר קנים תעשה את התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ" (בראשית ו:יד).הרעיון הוא כנראה שהחומר צריך להיקלט.

לעתים הבנה הפשוטה של המילה היא לטהר. זה עולה בקנה אחד עם הרעיון של סליחה, כי ברגע שאדם הוא מטוהרים מן החטא זה ראוי להימחל. בהקשרים אחרים המילה "כופר" (כופר) נחשבת פדיון. תרומת מחצית שקל חובת נתונה לבית המקדש בחיבור עם מפקד נקראת " כפר נפשו לה'", (שמות ל:יב).

הרעיון של כפרה נראה לכלול היבט של עשיית רושם. כאשר יהודי רואה את הדם על מזוזות בית המקדש בראש החודש ניסן הוא זוכר היטב שזה זמן להתחיל להתכונן לפסח. תזכורת קטנה עשויה להישכח בקלות. כלומר הלקח נקלט. טכס דם לגבי המקדש וכליו מניע את המסר שהדברים אלה צריכים להעביר.

כאשר אדם מניח את ידיו על ראשו של בעל חיים שהוא הביא כקורבן זה יוצר קשר, במיוחד אם הוא אוהב את הבהמה. מייד לאחר מכן, הבהמה נשחט ונשפך הדם על המזבח. עם זה הרגשות שבצע אותו להביא הקרבון יהיו הרבה יותר חזק.

לכן כוונותיו של תשובה או מסירות הרבה יותר סיכוי להפוך לחלק מההתנהגות הכללית שלו, כמו שכתוב במשלי טז:ו, "בחסד ואמת יכפר עון וביראת ה' סור מרע".

אזכור הכבוד של תורמים ליד יוסף

אבי מורי פיליפ שרייבר, רבי ברוך רוזנפלד, יוחנן הולצברג, אברהם שמרלר,

שלומי דייווס, בנימין לוי, אליהו גליק, בצלאל גליק, דוד נקי

>>>>>>> ##### ^^^^^^^^ ##### <<<<<<<

To view on YouTube click:          http://youtu.be/IO6vIe5i39U

An examination of the concept of atonement and how it includes the ideas of unity and making an impression in addition to that of forgiveness

To download Audio click:         https://www.box.com/s/x1g5ol81c4c4w13zk0r3

VaYikra: Absorbing the Lesson

Parshas VaYikra starts the third book of the Chumash which bares the same name. It introduces many of the sacrifices that were brought in the Temple. The sacrifices take many forms. Conceptually they can be shows of dedication i.e the burnt offering (עולה), requests for forgiveness i.e. sin (חטאת) and guilt (אשם) offerings, and expressions of celebration and thanksgiving (שלמים). They can take the form of animals, birds, and grain products say bread or flour.

The term "atonement" (כפר) is often applied to them and may even be the stated purpose. It is typically understood in terms of forgiveness. This includes the burnt offering as it says, "He will place his hands on the head of the burnt offering and it will be dear (נרצה) to him to atone (לכפר) on it," (VaYikra 1:4). The whole verse is cryptic, but in any case the burnt offering is brought as a show of dedication. What is the point of forgiveness in this context?

In addition the word kapora is used in many other situations where forgiveness does not seem to be a concern. For example the incense altar requires must be sprinkled with the blood of a sin offering once a year to effect atonement (Shmos 30:10). In the haftora for Shabbos HaHodesh blood of a sin offering is sprinkled on the entrances to the Temple to make atonement for it (Yechezkiel 45:20). The first use of the word כפר is in parshas Noah in which G-d tells him to apply pitch (וכפרתה) to the wood of the ark. The idea seems to be that the substance should be absorbed.

Often the simple understanding of the word is to purify. This is consistent with the idea of forgiveness because once a person is purified from sin it is appropriated for him to be forgiven. In other contexts the word "kofer" (כופר) is considered a ransom. The mandatory half shekel donation given to the Temple in connection with a census is called "a ransom for his soul to Hashem," (Shmos 30:12).

The idea of kipora כפרה seems to include an aspect of making an impression. When a Jew sees the blood on the doorposts of the Temple on Rosh Hodesh Nissan he remembers well that it is time to start preparing for Pesach. A smaller reminder may be easily forgotten. So to speak the lesson soaks in. A blood ritual involving the Temple and its vessels drives home the message that these items are supposed to convey.

When a person places his hands on the head of an animal he has brought as a sacrifice it creates a bond, particularly if he likes the animal. Immediately after, the animal is slaughtered and the blood is spilled on the altar. With that the feelings he had for making the offering become much stronger. Therefore his intentions of penitence or dedication are much more likely to become part of his general behavior as it says in Mishle 16:6, "With kindness and truth iniquity will be atoned and with the fear of Hashem one will depart from evil".

אזכור הכבוד של תורמים ליד יוסף

אבי מורי פיליפ שרייבר, רבי ברוך רוזנפלד, יוחנן הולצברג, אברהם שמרלר,

שלומי דייווס, בנימין לוי, אליהו גליק, בצלאל גליק, דוד נקי

>>>>>>> ##### ^^^^^^^^ ##### <<<<<<<

To view on YouTube click:          http://youtu.be/IO6vIe5i39U

An examination of the concept of atonement and how it includes the ideas of unity and making an impression in addition to that of forgiveness

To download Audio click:         https://www.box.com/s/x1g5ol81c4c4w13zk0r3

VaYakhel-Pekuday: The Soul of Shabbos

VaYakhel-Pekuday is a double portion in which Moshe relays G-d's command to the nation of Israel to build the Tabernacle. As a prologue he restates the prohibition against working on Shabbos, which is more or less a paraphrase of the epilogue given by G-d after he has completed instructing Moshe how to build the Temple in the desert. Rashi explains that even though they have been charged with these labors never the less they do not take precedence over the Shabbos (לדחות את השבת) (see Shmos 31:13). This echoes the injunction in the Talmud, "Liability is incurred only for the same work which was performed in the Tabernacle" (Shabbos 49b).

The Chumash uses the word מלאכה (malacha) which reflects a slightly different mentality from todays. The word is used constantly in connection with the construction of the Mishkan and all articles associated with it. When production is completed everything is brought to Moshe. The articles are individually listed and it specifically says that "Moshe saw all of the malacha", (Shmos 39:43). The articles include the building itself (more precisely a pavilion), its furniture and appliances with their associated utensils, clothing, jewelry, fragrances, and oils. Bread is not mentioned in this paragraph, but is listed in the original instructions to the nation (Shmos 35:13) and is labeled along with everything else as malacha (ibid 21). The Chumash describes the crafts as acts of wisdom and one can clearly see from the Rashi on Shmos 30:17 (ד"ה וינפש) that they involved a degree of exertion (טורח). Accordingly, one can infer that malacha is a physically productive craft often involving skill and effort.

To a certain extent a man's home is in the image of the Temple. It is really not an exaggeration to say that the Temple in one form or another encompasses all the articles that a human for which needs to live plus luxury items, as well as all of the crafts needed to produce them. The Mishna (Shabbos 7:2) analyzes these crafts and breaks them down into 39 activities comprising four categories; 1) bread making, 2) clothes making, 3) production of leather, 4) construction and other sundry crafts. One can look at this loosely as articles for food, clothing, and shelter. There are three sundry crafts. One is writing, obvious used to produce literature. Another is pick ups and deliveries which are an integral part of sales, purchases, and barter. The third is use of fire which is an essential tool for many crafts.

This Mishna is the source of considerable discussion in the Gemara particularly between the two tanaim Rabbi Shimon bar Yochai and Rabbi Yehuda. The central issue can be more or less labeled as a craft whose product is not needed (מלאכה שאינו צריך גופו) particularly if it is not performed in a professional way. Sowing seeds is an integral part of agricultural production and certainly forbidden. However what if somebody merely throws a fruit pit on the ground. The activity has been performed in a non professional way and the person is apathetic or even negative about its outcome. Is it still intrinsically forbidden?

Rabbi Shimon tends to be lenient and Rabbi Yehuda strict. The issue can be broadened and narrowed in various ways yielding different conclusions that are not always consistent with human logic.

Another question is that of remuneration. The Halacha generally takes a dim view of this but does not absolutely forbid it. It comes out if a person's activities add to the enjoyment of Shabbos are not otherwise forbidden, financial compensation is often acceptable. In addition some sort of ruse may be positive. Examples would be serving food at a synagogue affair or giving somebody food as if it's a gift or loan with the understanding that payment will be given after Shabbos. This concept also has broader applications. On the other side preparing for a scholastic test on a religious topic things would be undesirable even though the studies are of a religious nature.

Shabbos though has a quality that is greater than simply taking a break. This idea is captured in Gemara Shabbos 10b, "The Holy One, blessed be He, said to Moses, I have a precious gift in My treasure house, called the Shabbos, and desire to give it to Israel; go and inform them". The idea is that through the cessation of work we begin to draw down an ethereal quantity called Shabbos that has a character of its own. What is it, though? Part of the essence of Shabbos seems to be included in the word וינפש, from the phrase, "and on the seventh day He ceased from work (שבת) and imbued Himself with spirit (וינפש)", (Shmos 31:17). The root of the word in nefesh נפש, however it is in the form of a verb more or less passive.

This is consistent with the idea that a man is a soul clothed in a body. Six days a week we tend to the needs of the body. However on the seventh day we exclusively tend to the needs of the soul. There are different are different words with varying meanings for soul. נפש refers to the vitalizing life force of the body. If it is possible to say, the soul is also a piece of G-d. The essence of Shabbos is it is a day of getting close to G-d by means of the nefesh. We do this in various ways. One is by enunciating praises to Him. This is done through the synagogue liturgy and zmiros at the Shabbos table. Another way is through studying the sacred literature (לימודי קדש), primarily to know G-d's ways and His Will. It is best though if we study things we like or feel obligated to know. A third way is to make the day special by eating nice meals with good beverage and wearing nice clothes. In addition a person should do some things that they simply enjoy so as to call a Shabbos a pleasure. The ultimate message is that no matter how high a task may be, we must spend one day a week in which we consciously set aside the needs of physical and devote ourselves to the needs of the spiritual.

>>>>>>> ##### ^^^^^^^^ ##### <<<<<<<

To view on YouTube click:          http://youtu.be/ItuWB4IHNcA

A discussion of the craftsmanship that went into the Temple and its furnishings and how they relate to resting on Shabbos as well as related concepts of soul and spirit

To download Audio click:         https://www.box.com/s/esezr3rgupq9wkwzju31

To read on Blogger click

http://dyschreiber.blogspot.com/2013/03/vayakhel-pekuday-soul-of-shabbos.html

תרגום לעברית ע"י  Google        http://dyschreiber.blogspot.com/2013/03/blog-post.html

דיון במלאכה שבמשכן וכליו וכיצד הם קשורים למנוחה בשבת, וגם מושגים הקשורים לנפש ורוח

 In Memory of my mother

Molly Booth Schreiber ז"ל

לע"נ אמי מלכה בת חיים ז"ל

16 Nisan 5758 טז נוסן תשנ"ח

For Donations and dedications

Phone in Israel 08 / 979 1824

ויקהל-פקודי: נפש השבת

ויקהל-פקודי פרשה כפולה שבה משה ממסר פיקודו של הקב"ה לעם ישראל לבנות את המשכן. בהקדמה הוא חוזר על האיסור נגד  העבודה מלאכה בשבת, שהוא פחות או יותר חזרה על אחרית הדבר שניתנה קב"ה לאחר שישלים את ההורות למשה איך לבנות את בית המקדש במדבר. רש"י מסביר (שמות לא:יג) "אך את שבתתי תשמרו" - אע"פ שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה שבת אל תדחה מפניה, כל אכין ורקין מיעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן". זה כמו גמ' שבת מט ע"ב, "אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן"

ההבנה של החומש במילת "מלאכה" לא בדיוק כמו הבנתה של היום.   המילה משמשת בקשר בניית המשכן וכליו.  במושלם עשייתo הם הובאים למשה. כל הדברים מופיעים בנפרד כמו שכתוב "וירא משה את כל המלאכה", (שמות לט: מג). זה כולל את הבניין עצמה (אע"פ לא היה בית בדיוק אלא אהל), ריהוטה ומכשירים את כליהם, בגדים, תכשיטים, בשמים, ושמנים. לחם אינו מוזכר בקטע זה, אך רשום בהוראות הראשונים לעם (שמות לה:יג) והוא הנקרא יחד עם כל השאר "מלאכה" (שם כא).

 החומש מתאר את המלאכות כמעשים של חכמה ואפשר לברור מרש"י על שמות ל:יז, ד"ה ויינפש, שיש ענין טרחה כמו שכתוב "שמשיב נפשו ונשימתו בהרגיעו מטורח מהמלאכה". לכן ניתן להסיק שמלאכה מעשה ידיו לעתים קרובות ערמומי מטורח ומעייף.

כמו אדם בצלם אלקים כן ביתו אדם בצלם בית המקדש. לא גזומה לומר שבית המקדש בצורה זו או אחרת כולל את כל הדברים שאדם שצריך לחיות בתוספת מותרות, וגם כן את כל המלאכות הדרושות כדי לייצר אותם. המשנה, שבת ז:ב, דורשת עניין המלאכות אלו ופרודת אותם לל"ט פעילויות שכוללות ארבע מינים: א) סדר דפת, ב) עשית בגדים, ג) ייצור עור, ד) ומלאכת בנייה ומשונית אחרת. אפשר להסתכל על זה באופן רופף דברים למזון וביגוד ומחסה. ישנם שלוש מלאכות אחרות: א)  כותב, ברור משמש לייצור ספרות, ב) הוצאות והכנסות שהוא עקר מכירות, קניות וחליפות, ג) שימוש באש אשר היא כלי חיוני למלאכות רבות.

משנה זו היא המקור לדיון נרחב בש"ס במיוחד בין הרב שמעון בר יוחאי ורבי יהודה. הנושא המרכזי פחות או בקשר מלאכה שאינו צריך גופו במיוחד אם זה לא נעשה באופן אומןי. לזרוע זרעים בוודאי מעשה חקלאי וברור אסור. עם זאת מה הדין אם זורק זרע פרי אחר אכילה על הקרקע. הפעולה לא אומני והאדם הוא אדיש או אפילו שלילי עם הוא ישרש יגדל. האם זה עדיין בעיקר אסור? בדרך כלל

רב שמעון מקל ורב יהודה מחמר. יש להרחיב ולצמצם העניין בדרכים שונות עם מסקנות שונות שאינן תמיד הגיוני לפי שכל אנושי.

שאלה אחרת היא לקחת שכר כספי. בדרך כלל יש להלכה בעין רע בזה, אבל לא אוסר את זה בכל אופן. המסקנה היא אם הפעולה מוסיפה להנאה שבת ואין אישור אז מותר. וגם עיתים קרובות יש להשתמש איזה הערמה. דוגמא מגיש אוכל בקידוש בבית הכנסת ע"י מלצר שלם. ועוד אחר לתן מזון לשכן כאילו זה מתנה או הלוואה עם ההבנה שהתשלום יינתן לאחר צאת שבת וכיוצא בו. מצד השני לא טוב להכין לבחינה אע"פ שהוא בלימודי קדש.

יש לשבת יותר מי לוקח הפסקה פשוטה. רעיון זה נתפס בגמרא שבת י, "א"ל הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם". הרעיון הוא שבדרך הפסקת עבודה מתחילים למשוך למטה את הרוח שנקראת שבת ושיש לה אופי יחידאי. אבל מה היא בעצם? חלק ממהותה של שבת נראה שייכלל במילה "וינפש" מהפסוק "וביום השביעי שבת וינפש", (שמות לא:יז). השורש המילה נפש פירוש נשמה  אולם זה בשימוש של פועל פחות או יותר נחי.

זה כמו העניין שאדם הוא נשמה עטופה בגוף. שישה ימים בשבוע נוטים לצרכים הגוף. עם זאת וביום השביעי נוטים לצרכים הנפש. יש כמה מילים שונות עם משמעויות שונות לנשמה. נפש מתייחס לכוח המחיות של הגוף.כביכול הנשמה חלק של הקב"ה.מן העקר שבת היא להתקרב לקב"ה באמצעות הנפש. עושים זאת בכמה דרכים. אחת היא לקראות שבחים לה'. הדבר נעשה באמצעות תפילות בית ההכנסה וזמירות בשולחן השבת. דרך נוספת היא באמצעות לימודי קדש בעיקר לדעת דרכיו של הקב"ה ורצונו. הכי טוב ללמד דברים אהובים או חיובים. דרך שלישית היא לעשות היום מיוחד על ידי אכילת ארוחות נחמדות עם משקה טוב וללבוש בגדים יפים. בנוסף לעשות כמה דברים שהם פשוט נהנים מהם כדי לקרוא שבת ענג. התכלית הסופית היא למרות החשיבות הגבוה של איזה מעשה חייב להפסיק בכוונה ממלאכה וטרחה וייעד יום אחד להקדיש את עצם לצורכים הרוחניים.

לע"נ אמי מלכה בת חיים ז"ל, טז ניסן תשנ"ח                                                     לתרומות והנצחות: 08/9791824

>>>>>>> ##### ^^^^^^^^ ##### <<<<<<<

To view on YouTube click:          http://youtu.be/ItuWB4IHNcA

A discussion of the craftsmanship that went into the Temple and its furnishings and how they relate to resting on Shabbos as well as related concepts of soul and spirit

To download Audio click:         https://www.box.com/s/esezr3rgupq9wkwzju31

To read on Blogger click

http://dyschreiber.blogspot.com/2013/03/vayakhel-pekuday-soul-of-shabbos.html

תרגום לעברית ע"י  Google        http://dyschreiber.blogspot.com/2013/03/blog-post.html

דיון במלאכה שבמשכן וכליו וכיצד הם קשורים למנוחה בשבת, וגם מושגים הקשורים לנפש ורוח