בס"ד
כשגרתי בחלק העליון המערבי האופנתי של מנהטן בשנות ה-80, הרב שלי, אלי חיים קרליבך, שיבח את אברהם אבינו כגאון פיננסי באומרו שהוא המציא ממון. אלי חיים הסביר שעד אברהם כל העסק נעשה על ידי ברטר. זה יצר בעיה כאשר הפריטים לא היו ניתנים להחלפה שווה. למשל שתי תרנגולות עשויות להיות שוות שלושה אבטיחים. מה קרה אם אדם רק רצה עוף אחד או אבטיח אחד? אפשר היה לקחת משהו אחר אבל לעתים קרובות זה לא היה רצוי. כתוצאה מכך כמעט שום עסקה לא נסגרה בסיפוק. אברהם ציין שכולם רוצים כסף ושאפשר להכין ממנו כמויות קטנות. אברהם היה רועה צאן, ולכן כאשר החליף משהו בכבשה, הצעתו לתת ללקוחותיו מטבעות כסף כעודף תמיד התקבלה בשמחה.
תלמידיו של הרב חייכו בערמומיות והעירו שהוא יכול לשים תמונה משלו על המטבעות. אלי חיים ענה בחוכמה שהוא חכם מספיק כדי לא לעשות את זה. במקום זה הוא שם דימוי של זוג מבוגר בצד אחד, המייצג את עצמו ואת שרה, ובצד השני תמונה של זוג צעיר המייצג את יצחק ורבקה.
הסיפור נשאר איתי ולאחרונה נתקלתי במקורו בתלמוד, בבא קמא (צז,ב), זה חלק מדיון קצת מפותל על מטבעות. חלק מהדיון הוא האם ניתן להשתמש במטבע סדוק שכבר אינו הילך חוקי להחזר הלוואה. המסקנה היא שאי אפשר. כמו כן קיים דיון בנושא הלוואה המפרטת החזר במטבע שאינו נחשב עוד כהילך חוקי. המסקנה היא שיש להשתמש בהילך חוקי והלווה לא יכול לומר "הנה זה לפניך" עם מה שהם עכשיו מטבעות חסרי ערך.
כעבור זמן מה שוקלת הגמרא אם מי שפוגע במטבע בפטיש, מחלל אותו, חייב בנזיקין. מובאת דעה שאולי הוא לא כי המטבע עדיין שלם. עם זאת, אם המטבע היה מתויק, תהיה אחריות כי אובדן השבבים אומר שהמטבע אינו שלם לחלוטין. פוסקים של היום, לעומת זאת, נוקטים בעמדה שזה זהה למטבע סדוק ולכן הפיכת המטבע לחסר תועלת למרות שהלומה תגרור אחריות.
מדובר בשיחה רבת פנים וחלק ממנה עוסק בדין התורה שחייבים לאכול ביכורים בירושלים. מכיוון שקיים חוסר נוחות לנסוע עם הפירות בפועל, מותר להעביר את ערך הפירות למטבע בעל אותו ערך. כאשר בירושלים ניתן היה להוציא את המטבע על מזון ומשקאות. מכיוון שהיו קיימים סוגים רבים של מטבעות תהו חכמי התלמוד איזה סוג מטבע מקובל. המסקנה הייתה כל מטבע שהיה מקובל בירושלים. בירושלים של היום השקל הישראלי הוא הילך חוקי, אבל אם מישהו רוצה לשלם בדולרים או יורו, הוא יתקבל. רובלים רוסיים אינם מתקבלים, אך ניתן לקבל דינר ירדני ברובע הערבי.
כתוב בגמרא (שם): תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ מַטְבֵּעַ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם? דָּוִד וּשְׁלֹמֹה מִצַּד אֶחָד, וִירוּשָׁלַיִם עִיר הַקּוֹדֶשׁ מִצַּד אַחֵר. וְאֵיזֶהוּ מַטְבֵּעַ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ? זָקֵן וּזְקֵינָה מִצַּד אֶחָד, וּבָחוּר וּבְתוּלָה מִצַּד אַחֵר.
לע"נ
האבא פייוול בן אהרן זצ"ל ב אדר תשפ"ג
האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל גם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment