בדחילו ורחימו - מיהו יהושע הנוצרי

 בס"ד

ביום חמישי, 27 באב תשמ"ח לבה"ע / 5 באוגוסט 2021 לספירה, ביקרתי בקברו של ישו מנצרת בעיר העתיקה בירושלים. למעשה המסע התחיל לפני שנים רבות, כשהייתי סטודנט במכללת רוטגרס. בקבוצה החברתית שלי נכללו מספר לא יהודים שחלקם היו אנשי כנסייה שלמדו בבית ספר קתולי. זכיתי לכבוד כללי בשל האינטליגנציה והידע שלי ביהדות. לעתים קרובות הם עסקו בי בדיונים על דת אך לא היה להם שום רצון לראות אותי מתגייר.

יום אחד שאלו אותי מה אני חושב על ישו. עניתי שהידע שלי על הדת שלי אינו מספיק וכי ראשית עלי להבין במה היהודים מאמינים בטרם אנסה להבין מהי אמונותיהן של אמונות לא שלי. חברי אהבו את התשובה הזו ועודדו אותי בחיפוש אחר יהדות. אבל השאלה נשארה וגדלה עם הזמן. האנשים איתם התמודדתי היו מתוחכמים מבחינה דתית. הם ידעו על ההתנגדויות הסטנדרטיות כלפי הבשורות והטיעונים היהודיים נגד הנצרות. הבעיה הייתה שהוויכוחים לא פתרו דבר. מה שהם רצו הוא שאני אישית אבדוק את החומר המקורי והערכתי אותו. אחרי זה אוכל לספק תשובה.

למדתי תורה שנים רבות בעיקר בגאולה ובמקומות כמוה והגעתי להבנה יסודית של טקסטים קדושים יהודיים כולל הגמרא. בנוסף צברתי קצת ידע על הקהילה החרדית והמנטליות של האנשים. הלימודים שלי נעשו חוזרים ונשנים ויחסי עם האנשים מעט חמוצים. בנוסף חוסר הידע שלי על הבשורות וחג המולד מגלה סימנים של להיות מטרד.

מתוך מחשבה זו התחלתי לחקור את ישוע. לקח למעלה מארבעים שנה עד שפתחתי את הברית החדשה וזה היה בסדר גמור. באופן מפתיע זה לא היה כמו התיאור של תומכיו או מתנגדיו. לא ניתן להבין זאת באמת אלא אם כן יש לאדם חוסר שביעות רצון מהיהודים ומהנוהג היהודי. בנוסף, אדם חייב להיות שוטף בניתוח תלמודי ולהיות בעל ידע כלשהו בספר הקבאלי הבהיר.

הבהיר הוא בעצם ספר חידות ודרך להבין את התשובה התלמיד זוכה להבנה ולהארה. זה כמו המילה הגמרא "אֵינִי", פירושו, האם זה כך? או שזה יכול להיות? הוא משמש כאשר מקבלים מידע הוא כל כך בלתי סביר שהיא לא יכולה להילקח כפשוטו. להלן ניתוח המספק הבנה והארה. למעשה ישנם סתירות רבות ברורות בבשורות כי לא ניתן לקחת כפשוטם אבל בכל זאת להניב אמיתות וסודות כאשר שקלו בקפידה.

בקיצור, סיפורו של ישו מנצרת עוסק בעבודת נס המנצל את יכולתו לעזור לאנשים ולקרב אותם לאלוקים. הוא דומה לסיפורי הבעל שם טוב וכדמותו ישו מזכיר את רבי שמעון בר יוחאי. בשלושת המקרים הגיבור חכם ומיטיב אך זוכה להתנגדות וזלזול נרחב. סבלו של ישו דומה למותו של זכריה הנביא כפי שנאמר בתנך ובמסכת גיטין בתלמוד. מקבילה מודרנית תהיה הכלא של רבי שניאור זלמן מליאדי, הרבי הראשון מליובאוויטש. הסיפור מתרחש בארץ יהודה ועוסק ביהודים ומכוון ליהודים. זה אינו טיעון לכיסטיאניות של היום, כפי שאמר ישוע, "אל תחשבו שבאתי לבטל את התורה או הנביאים; לא באתי לבטל אותם אלא לקיים אותם ".

הבשורות הן רבות פנים עם נושאים רבים. הנושא המרכזי הוא הרעיון של להיות ילד של אלוקים. זו בעצם פירוש על דברים יד א, "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם". ישו נחשב לגולת הכותרת של רעיון זה והדבר כשיר אותו באופן ייחודי ללמד את הלקח לאחרים במיוחד את העם היהודי. אם אדם אוהב את הוריהם זה נוטה להפוך את הבשורות לנעימות יותר. מאידך גיסא, במידה שיש לו רצף של הבן הסורר והמרדן, זה גורם לישו להיות לא מרוצה.

לקחי הסיפור הם די עמוקים וישו בפרט מרגש מאוד. החלק החשוב ביותר הוא כנראה דרשת ההר (מתי 5-7). זה לא ארוך, רק 2247 מילים. זה מעורר השראה ובעצם פיסת ליטורגיה יהודית עם ברכות, תפילה ופתגמים:

ברוך השפלים ברוחם: כי שלהם מלכות שמים.

ברוך הרחמים: כי יזכו לרחמים.

ברוך טהורי ליבם: כי יראו את ה'.

ברוך אלה שנרדפים למען הצדק: כי שלהם מלכות שמים.

הבשורות אכן עוסקות במפורש בהלכה. גישתו של ישו דומה במידה מסוימת לזו של רבי שמעון בר יוחאי. אולם הוא שונה בהרבה מהגישה הכללית של הגמרא, ומנהג ההלכה בפועל הן בזמן והן כפי שנהוג כיום. אבל להרחיק לכת ולומר שישו עשה חרא מדברי החכמים תהיה הגזמה גדולה מאוד. לא ראוי שהוא או הבשורות ישנאו את העם היהודי או יראו בו עבודת אלילים.

הקבר נמצא כחמש עשרה דקות הליכה משער יפו וחייבים ללכת בשוק הערבי. הייתי אומר שהסיכוי לאלימות ממשית הוא נמוך. עם זאת מפגש חצוף עם קבצן אגרסיבי או בעל לחנות עקמני היא אפשרות ריאלית. הליכה מהירה והתמקדות בהגעה ליעד עוזרת, אך באופן אישי אני מעדיף להימנע מאזורים אלה.

הקבר עצמו נמצא בכנסייה. החדר מעוטר, יפה עם אווירה חֲמוּר סֵבֶר כהה. כומרים בלבושם המסורתי שומרים בחביבות אך בתקיפות על התפאורה. אפשר לצלם אבל הם מקפידים שזה יהיה מקום של קדושה ולא אתר תיירות. זה היה קצת כמו הקבר של הגנרל גרנט במנהטן. זה שונה מאוד מקברי רבי שמעון בר יוחאי, רבי נחמן מברסלב, הרבי מליובאוויטש, או רבי אלעזר בן עזריה. בחגיגיות זה היה כמו ביקור בקברי האר"י או הרב משה פיינשטיין, אבל הרבה יותר רשמי.

כדי ללכת לקבר עצמו יש קוד לבוש. לבשתי מכנס קצר וזה לא מותר. הבאתי מכנסיים ארוכים ושאלתי עובדת שכנה אם יש חדר אמבטיה שאוכל להחליף. הוא אמר שזה לא חיוני והושיט לי בשמחה בשמיכה לכיסוי רגלי. מותר לי אז להיכנס לחדר קטן עם עוד אדם אחד שהכיל את הקבר. אמרתי במהירות אשרי ועם זה פג זמני ונאמר לי לעזוב. החזרתי את השמיכה ושאלתי אם יש קופסת צדקה. הופניתי לצלחת בחלק האחורי של התא. שמתי בו עשרה שקלים והפקיד נתן לי כמה נרות להדלקה. קיבלו אותי יפה וקיימתי כמה שיחות קצרות. כומר ניגש אלי ואמר לי שהייתי שם מספיק זמן וביקש שאעזוב. החדר לא היה עמוס. החוויה הייתה בלתי נשכחת, אני לא נוטה להיות נוצרי, אבל הייתה לה השפעה חיובית על השקפתי הכללית.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com