Ki Tavo - G-d's Country

 בס"ד

Moshe assembles the nation Israel shortly before they are to enter Canaan and addresses them. He mentions the many miracles they have seen, the successful recent wars, and that until this day they have not been given you a mind to understand or eyes to see or ears to hear in order that they should know Hashem their G-d (see Deuteronomy 29:3 and 5). So to speak they are being informed that before the imminent prospect of entry into the land of Israel, they have been totally naive about religion. The parting of the Red Sea, the revelation on Mount Sinai, the manna raining down from heaven for forty years, did not make much of an impression on them and it shouldn't have.

To illustrate this there is a story of a hasid who had three questions that had been troubling him for years. One day he decided to travel to the saintly Rabbi Shneur Zalman of Liadi to seek an answer. Once he firmly resolved to make the trip a clear answer to one of the questions appeared in his mind. Nevertheless he still had two very difficult questions so he made the necessary preparations. The horse drawn coach came, but not long after entering it, a good answer to another question came. Still he had one big question, so he continued. He disembarked at his destination and went to the house of the rebbe. As he arrived at the door the final difficulty was resolved.

The lesson of the story is that when approaching great sanctity, a person's eyes are opened like they have never been opened before. Things that were incomprehensible before become simple. This phenomenon is far greater with the land of Israel. The prospect of going there, especially to live there the rest of your life, literally makes people shake. Quitting your job, packing your bags, saying goodbye to family and friends is not easy, but the rough part is confrontation with soul and truth. 

In Israel the presence of G-d is much stronger than elsewhere. The hand of G-d in can be seen in things that made no sense at the time. One sees the staff of heaven shepherding you through what would have seemed to normal life processes in your native land. The religious texts talk to you. The street signs talk to you. The mountains in a distance talk to you. The rocks and flowers talk to you. They all talk of the kindness and love Hashem has bestowed on you and this is more intimidating than fear of a punishment for a serious transgression. Israel is a land of constant challenges and the special perceptions that come with moving here are necessary to living here. Outside Israel they are not needed and probably would be a bother. The forty years of the Jews in the wilderness come to teach us that it takes time for our knowledge and experiences to ferment until they come to fruition in the Holy Land.

גמר חתימה טובה!

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.

Rosh Hashanah - Panic in the Year Zero

 בס"ד

On Rosh Hashanah we celebrate the birthday of the world. It is stated a number of times in the liturgy accompanied with sounding of the shofar. This year it marks 5781 years. In researching how we got that number, I was surprised to find it was not a tradition originating with Adam the first man that was guarded by the Jews. Rather it more or less was popularized by Maimonides who wanted to determine how many years after the creation of the world his book, the Mishna Torah, was written. To do this he made a calculation based on events in Jewish history. This was the same as the calculation in the book Seder Olam Rabbah by the Talmudic sage Jose ben Halafta. Another work Seder Olam Zutta reckons the world as being 578 years older. 

The Christians made several calculations. The principal one was by Bishop James Ussher, which reckons the world to be 243 years older than that of the Jews. Some Greek and Roman calculations would say the world is 485 years younger. The ancient Babylonians  say the world is 245,000 years old. Ancient Egyptians say 45,000 years old. The Chinese are close with 41,000 years. 1500 years ago the Indians set the age of the earth as 4.3 billion years. The scientists in England 200 years ago were convinced the world was 100 million years old. The oldest estimation is that of the Mayans at 24 trillion years. Today scientists put the age of the universe at 15 billion years, but they keep finagling with the calculations due to improvements in equipment, especially telescopes.

There is also a discussion as to when the calendar should start. It seems to me that the logical Jewish position should be when Adam was placed in the Garden of Eden or maybe when Eve was created. The Codex Judaica by Rabbi Mattis Kantor (Orthodox) gives the first day of creation as 25 Elul, but that the year may be -1, 0, or 1, with Adam and Eve being created on the 1st of Tishre. Today's scientists start with a big bang which resulted in the universe as we know it. Concerning man they say, "While our ancestors have been around for about six million years, the modern form of humans only evolved about 200,000 years ago. Civilization as we know it is only about 6,000 years old", see: https://www.universetoday.com/38125/how-long-have-humans-been-on-earth/   . In the final analysis in some ways it's very close to the Rambam. 

Wishing my readers another year of happiness and life.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.

תפיסות עדינות # 350

בס"ד

לסיפור של רחל אמנו יש מספר פיתולים יוצאי דופן. זה מתחיל כאשר יעקב פוגש אותה בבאר מחוץ לחרן שבסוריה פחות או יותר. היא רועה את צאן אביה, מה שמעלה את הרעיון שהיא אם האומה שתהיה מזרע יעקב. הוא מגיב בכוח על אנושי ומגלגל סלע מפי הבאר כדי לתת לעדר מים. ואז הוא מנשק אותה ובוכה. כשאביה לבן מציע ליעקב עבודה בתשלום, הוא מציע שהתמורה תהיה של רחל בנישואין באופן לא אופייני לאחר שבע שנות עבודה.

הזמן עובר במהירות ליעקב, הם מתחתנים, אבל רחל עקרה שלוש עשרה שנה. שבע שנים נוספות עוברות ויעקב מחליט לחזור הביתה לכנען. בסתר רחל גונבת את אוסף הפסלים מאביה, המשמשים אותו לצרכים טקסיים, ואורזת אותם. כשיעקב מואשם בגניבה זו, הוא נחרד ומגיב, מי שעשה דבר כזה צריך למות. כשנה, אחר כך המשפחה נמצאת בארץ ישראל. לאחר מספר חוויות עזות מאוד, רחל יולדת בן שני אך מתה באופן טראגי בלידה.

על נשימתה הגוססת של רחל היא מכנה אותו בֶּן אוֹנִי (בן צערי). יעקב לא מקבל את השם הזה. במקום זאת הוא מכנה אותו בִּנְיָמִן. לשם יש מספר פרשנויות: בן יד ימיני, בן הדרום שמשמעותו ארץ ישראל, ובני ימי.

לסיפור יש מספר קשיים. בנוגע ליעקב שבוכה כשהוא פוגש אותה לראשונה, אומרים הפרשנויות שהוא תפס שהיא לא קבור לידו. אכן היה לה קבר בולט נפרד שיעניק השראה לילדי ישראל במהלך הגלות ושוב לאחר מכן לארצם. השם בן אוני מתייחס לשערוריית אונס הכנופיה ורצח פילגשו של בן לוי בשטח שבט בנימין. סירובם של בני בנימין להעניש את מבצעי הפשע הנורא הזה, עורר מלחמת אזרחים בה הושמד השבט. מאוחר יותר זה התאושש לחלוטין אבל זה לקח דורות. האופי של השבט הזה וגם של בנימין עצמו, למעט האירוע הזה, הוא טוב מאוד.

נראה כי העניין של בנימין הוא המפתח להבנת הקשיים. הוא היחיד משלושה עשר ילדיו של יעקב שנולדו בארץ ישראל. בתלמוד כתוב שארץ ישראל נרכשת רק באמצעות יסורים. הקשר החזק הזה של קדושת האדם לארץ הקודש נראה כניצוץ קדוש המוקף בקליפה של עבודת אלילים ושערורייה. כדי לעורר את הניצוץ הזה היה צריך השערוריה העקובה מדם שנאלצה להוציא לפני שבנימין יכול היה למלא את תפקידו הייחודי של קודש הקודשים בשטחו היה קטלני עבור אמו. בכך אנו יכולים להבין מדוע בחר יעקב להמתין שנים לפני שהתחתן איתה, ומדוע רחל הייתה עקרה כל כך הרבה זמן.

כל זה הוא היבט של יחזקאל ט"ז שמובא בחלקו

 בהגדה של פסח. הילדה היפה המתבוססת בדם היא שעשתה דברים רעים מאוד אליהם זועק הקב"ה, "וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי", (פסוק ו). זה גם ההיבט של העם היהודי שחוטא וסובל אך יש לו ייעוד גדול ויפה.

לשנה טובה תכתבו ותחתמו

לע"נ  סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com