כתוב בספר מעשה
רב על הגר"א, בהלכות פורים ס'
נ"ר "שיר של יום לפורים על אילת השחר כ״ב". מקורו בגמ' יומא כט.,
"א"ר אבהו מ"ט דרבי דכתיב למנצח על אילת השחר מה אילה זו קרניה
מפצילות לכאן ולכאן אף שחר זה מפציע לכאן ולכאן. א"ר זירא למה נמשלה אסתר
לאילה לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה אף אסתר
היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה א"ר אסי למה נמשלה אסתר לשחר
לומר לך מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים", עכ"ל.
פ' רד"ק: כב
א "למנצח על אילת השחר מזמור לדוד", יש אומרים ( רש״י וזולתו), כ י אילת
השחר הוא כלי מכלי הנגון. ויש מפרשים (התרגום׳ מנחם, וזולתם) אילת, מן אילותי
לעזרתי חושה (למטה פסוק כ), כלומר: שהיה נאמר זה המזמור בכח עלות השחר. ויש
מפרשים כ י אילת שם ככב הבקר, וכן בדברי רז״ל (ירושלמי ברכות א, א ; יומא
ג, ב) קורן ככב הבקר: אילתא. והם אמרו (שם׳ שיר רבה ו, אסתר רבה סוף י, ושוחר טוב
כאן), כי על אסתר נאמר זה ועל ישראל שהיו בגלות באותו זמן. ויש מפרשים אותו
על דוד בעודנו׳ בורח מפני שאול. והנכון כי אילת השחר נאמר על כנסת ישראל שהיא
בגלות הזאת, וסוף המזמור יוכיח זה. וקראה אילת כמו שהמשיל אותה בשיר השירים (ב, ז
; ג, ה) בצבאות או באילות השדה, והשחר פרושו יופי וזוהר כמו שאמר עליה (שם ו, י):
מי זאת הנשקפה כמו שחר. ועתה היא בחשכה בגלות הזאת כאלו היא נשכחה ונעזבה, וקוראה
מן הגלות. עכ"ל.
גמ' מגילה טו:
אמר שמזמור זה המחשבות אסתר כשהיא סיכנה את חייה כדי להתחנן לפני המלך אחשוורוש
שלא להרוס את העם ישראל כדלקמן. "ותעמד בחצר בית המלך הפנימית" (אסתר ה
א) א"ר לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה אמרה (תהלים כב, ב)
"קלי קלי למה עזבתני" שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון או שמא
על שקראתיו כלב שנאמר (תהלים כב, כא) "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי".
חזרה וקראתו אריה שנאמר (תהלים כב, כב) "הושיעני מפי אריה". "ויהי
כראות המלך את אסתר המלכה," (אסתר ה ב) אמר רבי יוחנן ג' מלאכי השרת נזדמנו
לה באותה שעה אחד שהגביה את צוארה ואחד שמשך חוט של חסד עליה ואחד שמתח את השרביט.
נושא תה' כב
היסורים של הצדיקים בגלות. לפעמים נראה שכל צרותיהם הם בלי סיבה. זה גורם להרגשה
שהקב"ה עזב אותם. אבל יש עוד אופן של גלות, בזמן שארץ ישראל במצב חורבן תחת
שלטון הגוים, עלולים לשכוח אותה בכלל אפילו הצדיקים. גם כאשר העם היהודי נגוע
בהתבוללות, מושחתות, ורחוק מן הדעת קשה אפילו לצדיקים לדאוג להם. חלקים מזה יכולים
להישאר אע"פ אפשרות של שואה אפילו שהיה תשובה.
זה בחינת גמ'
ברכות ה. " רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא
לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם
הבא". רואים זה בסיפור של אסתר. אחרי
המן ובניו נתלים והמלך אחשוורוש עושה מרדכי המשנה שלו, אסתר נאלץ שוב לסכן את חייה
כדי לבקש מהמלך לסכל תוכנית הרשע של המן. היא מתחננת, "כי איככה אוכל וראיתי
ברעה אשר ימצא את עמי ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי," (אסתר ח ו). מולדת
פה פירושו קרבת משפחה, פירוש אחר הארץ שנולדתי בו.
אפשר להבין את
החזרה כמו גם את הוספת הדגש. גם אפשר להבין הדיבה שהיא התאבלות על ארץ ישראל מהשכל
נעלם. בונה על עניין זה בספר דניאל. הוא גם בעזרא ונחמיה שבזמנם היהודים התחילו
לשוב לא"י. נראה שחוסר מלכות שמים בארץ יותר נוקבת ביחס למקומו וגילויו של
המצב ההפוך. מסתבר שההיבט הזה משתלשל מאסתר. היא כבר ידעה זאת בשכלה. אבל אחרי כל
החרדה הזאת היא ראתה זאת בעין בשר ודם.
תחילת העניין
כאשר משה רבינו מרצה לעם ישראל, "והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה
והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה. . . ושב
ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה. . . ומל
יהוה אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך.
ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצותיו," (דברים ל). הרעיון מתפתח
תהילים כב. בתחילה אמר, "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל," (תה' כב ד). לאחר
מכן הוא מפרט את זוועות הגלות. ומסכם עם גאולת וחזרת הצדיקים לארץ ישראל.
הסוף הוא נבואת אסתר, "יבאו ויגידו
צדקתו לעם [שיהיה] נולד כי עשה, (שם לב).
לע"נ ה
אמה מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז בנוסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר
http://dyschreiber.blogspot.co.il
Blogger Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2016/03/165.html
YouTube
https://youtu.be/6Urmg9G1OAY
No comments:
Post a Comment