יד יוסף: חיי שרה \ תה' קלד # 147: הכתר של עבודתנו

סוף השיר המעלות תהלים קלד הינו בעצם תשואות על פעילים וחסידים עובדי השם. המשורר נותן להם ברכה, מטיף להם לברך את ה', וגם מתפלל שהקב"ה יברך אותם. זהו הטקסט:

א. שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הִנֵּה | בָרֲכוּ אֶת ה' כָּל עַבְדֵי ה' הָעֹמְדִים בְּבֵית יְהֹוָה בַּלֵּילוֹת:

ב. שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת ה':

ג. יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:

ילקוט שמעוני מביא כמה קטעים מהגמרא (מנחות קא.). הוא מסביר כי המזמור מתייחס לתלמידי החכמים שעסוקים בתורה בלילה. פירוש המלבי"ם - כעבדים נאמנים העובדים ביום ובלילה ולא ימושו ממשמרתם רגע, עכ"ל. כלומר הנשארים בבית הכנסת מאוחר בלילה ללמוד תורה. פירוש הרד"ק – הם החכמים והחסידים העומדים ממטתם בלילות ובאים להתפלל בבית ה' ולהודות לשמו. מצודת דוד - "העומדים וגו'" - להלל את ה' בבית המקדש.

בתלמוד הוא חלק מסוגיה בעניין הקרבת קרבנות בבית חוניו שהיה במצרים. למרות שהדין הוא שניתן להביא קרבנות רק בבית המקדש בירושלים, מקור מקראי להלכה זו הוא הפסוק, "ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה", (מלאכי א, יא). מסקנת הגמרא - אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי ומנחה טהורה זה הלומד תורה בטהרה נושא אשה ואחר כך לומד תורה. תוספות - הלומד תורה בטהרה נושא אשה ואחר כך לומד תורה. בפרק קמא דקידושין (דף כט:) איכא למאן דאמר איפכא ואמרינן לא פליגי הא לן והא להו, עכ"ל. העקר שלא יהיה לו מחשבות לא טהרות.

הדיון הבא בתה' קלד. אלו ת"ח העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה. ממשיך ילקוט שמעוני - זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן. ורבי יוחנן אמר אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם. אמר ריש לקיש מאי דכתיב (ויקרא ז, לז) זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם.

דרש המלבי"ם: "שאו ידיכם קדש" - המשורר מצייר כדרך בני אדם המברכים שנושאים את ידיהם ומניחים אותם על ראש המתברך, (כמ"ש וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם), אולם באר שלא הידיים הגשמיים תשאו, רק "ידי קדש", מצייר הקדושה כעצם מופשט, . . . ר"ל שע"י הנהגתם בקדושה, שגדר הקדושה היא שיתגבר ויתקדש על החומר וטבעיו ויתנהג בהנהגה שכליית נפשיית בקדושה, בזה נושאים ידים לברך בעליונים להריק משם שופע שובע רצון ברכה ונדבה, עכ"ל.

ועוד המלבי"ם: "יברכך", מפרש במה תברכו את ה', היינו שתתנו לו כח ועז שיוכל לברכך, שזה תלוי במעשיך, ואתה תברכהו תמלא אותו ברכה שיוכל להשפיעו אליך בענין "שיברכך ה' מציון", שברכתך לא תהיה ע"י המערכת וסדרי תהלוכות השמים "רק מציון", עפ"י האדים הדקים ורסיסי טל העולה ממטה ממעשי ציון ועבודתם, "מאת עושה שמים וארץ", שהיא הברכה הבלתי נמשך מן השמים אל הארץ, רק מאת ה' למעלה אשר הוא העושה שניהם ומשפיע עליהם ברכה השגחיית נסיית. תיקוני זהר (פו.) - דִּילֵיהּ כֶּתֶר עִלָּאָה