בס"ד
בח' אלול זיכוני ה' לסיים את מסכת "בבא קמא" בתלמוד הבבלי. משמעות שם המסכת "בבא קמא" היא בעצם "חלק ראשון", מכיוון שהיא שייכת לסדרה של שלושה חלקים. נושא הסדרה הוא נזקים. בגלל גודלו הגדול, הוא מחולק לשלושה חלקים. השניים האחרים הם בבא מציעא (חלק האמצעי) ובבא בתרא (חלק האחרון). בבא קמא עוסק בשוד והשבת פיצויים. היא נחשבת למסכתא מאוד יוקרתית ואלה שלומדים אותה ובקיאים בה זוכים לרוב בכבוד.
התחלתי ללמוד אותו בעקבות ביקור לפני כשנתיים אצל מורי הוותיק לתלמוד הגאון רבי משה פינדרוס מישיבת אור שמח. לא ראיתי אותו די הרבה זמן ובמהלך שיחתנו הוא שאל אותי אם אני לומד גמרא. כשהודיתי בבושה שאני לא, מבט של עצב גדול חלף על פניו. לכך החלטתי לחדש את לימודי התלמוד.
כביטוי לאושרי, התקשרתי לחברותא הישן שלי בגמרא אברהם ערבליך. שוחחתי עמו על המסכת, והערתי שהבנתי והערכתי את התלמוד התקדמו במידה ניכרת במהלך השנים. הוא נתן לי ברכות מכל הלב ואיחולים להמשך הצלחה.
שוחחנו קצת וראיתי שהוא מעוניין לשמוע על התובנות שקיבלתי. התמקדתי בחלק בגמרא העוסק בנושא החזרת חפץ גנוב לגר שנפטר, שאין לו יורשים. זה נקרא בדרך כלל גֶזֶל הַגר. זה מבוסס על מה שכתבו במדבר (ה ח), שאומר, "וְאִם-אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל, לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו--הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה', לַכֹּהֵן: מִלְּבַד, אֵיל הַכִּפֻּרִים, אֲשֶׁר יְכַפֶּר-בּוֹ, עָלָיו". גֹּאֵל מובן בדרך כלל כ"יורש", אך תרגום טהור יהיה "מושיע". השימוש הראשון במילה אשם מובן כחפץ שנגנב. השימוש השני בו מתייחס למנחת אשם המובאת לכפר על שבועת שקר. הגמרא נוקטת בעמדה שגר הוא יצירה חדשה לגמרי, ולכן לא קיימים עוד קשרי דם קודמים. גם כל היהודים קשורים דרך יעקב אבינו. כתוצאה מכך פסוק זה יכול להתייחס רק לשוד מגר. ישנם היבטים רבים לפסוק זה שניתן לחקור במיוחד לאור ניתוחו בבבא קמא.
ההיבט שמשך את תשומת לבי כרגע היה השאלה שהציבה הגמרא האם יש לראות בחפץ שהוחזר לכוהנים ירושה או מתנה. נקודת המבט שלי היא שירושה כרוכה יותר מאשר רכוש, אלא היא כוללת את הרעיון של שמירת זכרו של הנפטר בחיים. יישומים מסורתיים של מושג זה כוללים אמירת קדיש עבור הנפטר, הדלקת נר זיכרון ביורצייט וביקור מעת לעת בקבר. בעצמי אני מסתכל בתמונות שלהם ומעלה אותם לפייסבוק, טלפון לבני משפחתי ומביא כיבוד לבית הכנסת.
הרחבת התפיסה לפיה מתגייר הוא יצירה חדשה עד כדי כך שאין לחשב את המשפחה הקרובה בכל המקרים כיורשים, יכול להיראות מוגזמת. אך במקביל לומר שקרוב משפחה מאוד רחוק הוא יורש נראה גם מוגזם. בעייתית יותר היא התוצאה נטו של עמדות אלו היא בעצם לבטל את הפסוק הזה בתורה.
בסיומי את מסכת בבא קמא זכיתי לברכות מחברים רבים, ביניהם חברי הטוב מברכפלד ברוך רוזנפלד, הרב וינר מבית הכנסת ביאלה, בו אני מרבה לשבת ולומד, וכן אחי דני. בנוסף תרמתי לאתרי ספריא וחב"ד. ואני בעצמי ביטאתי את שמחתי והכנתי לעצמי ארוחה חגיגית של כריך סלמי ובירה.
למחרת הלכתי לכותל להודות לה' על שהביא אותי להישג הזה. מדובר בכברת דרך ארוכה מאוד, לקח לי בערך שנתיים לסיים את המסכת. כתוצאה מכך הייתי שמח וגאה ונראה היה שזו דרך טובה לבטא את השמחה שלי. המגיד שיעור הישן שלי בגמרא היה בדרך והתמזל מזלי למצוא אותו בבית. למעשה זה היה נקודת השיא של הביקור בירושלים.
שמחתי ללכת לכותל ושם נתתי צדקה ואמרתי מספר תהילים בינם ה, קג ו -קמח. תהילים מה מתארת תלמיד חכם כלוחם עניו וצדיק, נשוי לאישה יפה. הנושא העיקרי של תהילים קג הוא תשובה ואהבתו ורחמיו של אלוהים. לעתים קרובות זה נאמר כתפילה לחולים. אני אוהב פסוק 5 במיוחד, "הַמַּשְׂבִּיעַ בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ; תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי" . תהילים קמח היא גירוש לכל תחומי הבריאה לשבח את השם. היופי שלו מגיע דרך המגוון שלו והתחושה ההולכת וגוברת.
יש דעה ההלכית שמדובר במצווה להוציא כסף בירושלים. זה היבט של המעשר השני. לכן קניתי לי חצי פיתה של פלאפל וצ'יפס באחת החנויות האהובות עלי. בתוך העיר העתיקה אכלתי משולש פיצה. ובתחנת האוטובוס קניתי גלידה.
אף על פי כן, לראות את הרב פינדרוס זה מה שבאמת חימם את ליבי. מבין כל המורים שלי הוא אחד שהייתי משתמש במילה אהובה. הוא בירך אותי בחום ועליז. אני בן 72 והוא יכול להיות בסביבות 80 ויכולתי לראות שהשנים גבו את מחירם. דירתו הייתה בשכונה שמעבר לרחוב מישיבה אור שמח, שם בילה את הקריירה שלו. הייתי אומר שהוא הקדיש את חייו לעולם הישיבה וכי הגמרה הייתה מרכזית בחייו.
שוחחנו כשעה על לימוד תלמוד ואמרתי שהרבה זמן לא ממש הבנתי את המסמך. ספציפית זו לא הייתה פסיקת דין משפט אלא פילפולי תלמודי חכמים, ממש דיונים של תלמידי חכמים. כדי להבין באמת את הגמרא זה עוזר להבין את התפקד של הכולל.
במסכת אנו מוצאים אנשים חכמים וצדיקים כמו רבי שמעון בר יוחאי, מורים מלומדים כמו רבי מאיר, ותלמידים מסורים כמו רבי יהודה. יש גם חברותות כמו רב ושמואל, רבי יוחנן וריש לקיש, ובית הלל ובית שמאי. זה אולי ראוי להתכווצות אבל לפעמים הדיונים שלהם דומים יותר לאלה של אוהדי ספורט מאשר לאלה של משפטנים, אבל זו באמת הדרך להבין את זה. במחיר של אי הבנות בהלכה זוכים לאהבת הלומדים תורה.
זה גרם לדיונים סוערים רבים בין הרב פינדרוס לביני, במיוחד בגלל שאני מתמקד בעיקר בלימוד תורת משה והנביאים. הבעתי את התחושה שלעתים לימוד הגמרא היה כמו חיפוש פנינים בחול. התוצאה לפעמים הייתה שהדעה שהרגשתי שהיא נכונה עלולה להידחות.
לאחר מכן הסברתי את הפסוק לגבי שור שהוכח כמסוכן חייב לשמור בקפידה על ידי בעליו. החומש קובע שאם הבעלים לא עושה זאת, הוא צריך למות. הרב פינדרוס הוסיף במהירות בידי שמיים משמע שלא מדובר בעבירת מוות להיות מוצא להורג בבית דין אנושי, וזה ההסבר המקובל. הבעתי את ההתנגדות שלפי הגמרא כדי שהשור יידון כמסוכן הוא חייב להרוג שלוש פעמים. זה לא היה תואם את הפסוק לפיו יש לסקול למוות שור שהורג אדם אחד. הרב בהבנה וקצת רוגז נתן את אחד ההסברים בגמרא שאולי השור הסתתר בביצה, ובכך התחמק מדין. אמרתי שיש דעה בגמרא, שנאמרה בקצרה ונדחתה במהירות, שדין יכול לפסוק שהבהמה מסוכנת גם אם היא לא הרגה אדם, וזו הייתה דעתי. כמו כן נראה שזו כוונת התורה. הרב פינדרוס היה כולו חיוך כשצילמתי איתו סלפי והמשכתי בדרכי.
בשבת שלאחר מכן ערכתי סיום רשמי בבית המדרש ביאלה, שם נתתי חסות לקידוש. זה לא היה משוכלל; קוגל ירושלמי, הרינג ובקבוק ערק. אמרתי את הקדיש המיוחד לסיום, שאחריו התחיל הרב ויינר לרקוד איתי ומיד הצטרפו בני עדות נוספים. בעודנו נהנים מהכיבוד נשא הרב הרצאה על הקריאה השבועית בתורה שבמהלכה שיבח את הלומדים תורה. גם את המסכת הבאה התחלתי בגמרא בבא מציעא וקיבלתי הרבה איחולים שכמו שסיימתי את הפרויקט הזה גם אני אתחיל ולסיים לימודים קדושים אחרים.



לע"נ
האבא פייוול בן אהרן זצ"ל ב אדר תשפ"ג
האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל גם באתר http://dyschreiber.blogspot.com