בס"ד
הזוהר מתאר חמישה סוגים שונים של אנשים שליליים שיש להתייחס אליהם כאל עֵרַב רַב. זה מונח תנ"כי והיום נחשב כמזלזל. כאן הוא מתאר חמישה כיתות של אנשים שביסודם רוצים למנוע את הפצת החוכמה הרוחנית לאחרים. אף על פי כן הם בונים בתי כנסת ובתי ספר ללימודי דת שכוללים את ספר התורה, עם כתר בראשה. אבל הם עושים זאת למען ההבל שלהם ולא למען ואהבת הבורא. הזוהר מקטלג אותם לעֲמָלֵקִים, נפילים, גִּבּוֹרִים, רְפָאִים וענקים.
עֲמָלֵקִים אינו מתייחס לאנשים שיש להם שושלת לעם עמלק. אלא אנשים מתחברים לקליפת עמלק. הדוגמה המובאת בזוהר היא בלעם ובלק, שביקשו להשמיד את עם ישראל במדבר. ההברה השנייה של שמותיהם מאייתת את עמלק, וזה נתפס כרמז. קליפה פירושה קליפת הפירות וקליפת האגוזים וככזו אינה נאכלת. קליפה זו נחשבת לראש ולכתר של הקליפות והנאחזים בה הם אלימים, מלחמתיים, מרושעים מטבעם, ותמונת המראה של מה שיהודי צריך להיות.
הקטגוריה הבאה היא נְפִילִים ממש הנופלים. הסיפור בספר בראשית הוא שהם היו מלאכים, שבחרו להיות מופקרים עם נשים כשהאנושות הייתה בחיתוליה. בגלל זה הם הפכו למלאכים שנפלו. במקום לתפוס מעמד גבוה בשמים, הם הפכו לשדים וירדו לגיהנום. באופן כללי יותר הכוונה היא לאנשים שבזמן מסוים תפסו מעמד גבוה אך כתוצאה מחטא היו להם נפילה רוחנית. בגלל זה הם בחרו להיות רעים במחשבה, בדיבור ובמעשה.
הקטגוריה הבאה גִּבּוֹרִים דומה. מנקודת המבט של הזוהר הם כמו אביר במרדף אחר תהילת הבל. הם חזקים ומשתמשים בכוחם לרדוף אחר כבוד למען גאווה אישי. החומש (בראשית ו ד) מתאר אותם כחזקים, "אֲשֶׁ֥ר מֵֽעוֹלָ֖ם אַנְשֵׁ֥י הַשֵּֽׁם". אלו יורדים מהצד של אלה, שעליהם נאמר, "וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם", (בראשית יא ד). במילים אחרות הם בונים מוסדות דתיים אבל לא לשם שמים אלא למען התהילה האישית.
קבוצה נוספת היא עֲנָקִים כלומר הם גדולים פיזית. עוג מלך הבשן מתואר כענק. סיפור מפורסם מספר שמשה היה גבוה עשר אמות, חרבו הייתה עשרה אמות, ושהוא קפץ עשרה אמות אך הצליח להכות רק את עוג בקרסול. הסבר נוסף הוא שענק מתייחס לקומה חברתית. במקרה זה עֲנָקִ פירושו חרוזים של שרשרת והוא ציוד לעשירים וחזקים. במקרה של ההמון המעורב הם ענקי החברה שמזלזלים בגאוות המאמינים.
הקבוצה המישית היא רְפָאִים המובנים לרוב ככמושים או צללים. הרעיון הוא שהם יש-היות. במילים אחרות הייתה להם תקופה של גדולה, אבל היא חלפה. לפעמים זה היה אמיתי. בפעמים אחרות זה נבע ממאמץ יתר שכן הישגיהם עלולים להיות פגומים. הכישלון של האופי הוא שהם לא יכולים לקבל אחרים כעת לתפוס באופן לגיטימי את העמדה שהייתה פעם שלהם. באופן כללי יותר הם חלשים, פחדנים. אם הם מבחינים שעת מצוקה מגיעה על ישראל, הם נוטשים אותם. גם אם יש בכוחם להציל אותם, הם לא רוצים לעשות זאת. הם עוזבים את התורה ונמנעים מהלומדים אותה. במקום זאת, הם עושים טובות לאלה שסוגדים לשטויות ולהבלים של העולם הזה.
לע"נ
האבא פייוול בן אהרן זצ"ל ב אדר תשפ"ג
האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל גם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment