יד יוסף: נשא \ שבועות # 179

חג השבועות זכרון של מתן התורה. זהו למעשה את יום השנה של היום שעם ישראל עמדו לפני הר סיני ושמעו את עשרת הדיברות ישר מן ה'. כביכול החומש לא הושלם עד לפטירת משה רבנו. אז לומר את עשרת הדיברות הם נשמת התורה והתורה היא הנשמה של ישראל.

קוראים סיפור מתן תורה שבחומש. בו אמר ה' לעם ישראל אם שמוע היטב בקולו ושמרו את הברית אל יהיו עם סגולה וממלכת כוהנים. הראשון של העשרת הדיברות הוא לא כל כך מצווה אלא המבוא. בו האלוקים אומר כי שמו הוא שם הוי"ה והוא אותו כוח שהביא אותם ממצרים.

ברית כלי הוא לחבר הקב"ה וישראל ביחד. זה דומה לנישואים, הסכם שותפות או הסכם בין העמים. עם זאת, כמו שקשה להשיג הקב"ה כך קשה להשיג הסכם זה. אבל גורם חשוב הוא הקשבה לקול ה'. זה מעלה את השאלה כיצד אנחנו יכולים לשמוע את קולו של הקב"ה?

הרמב"ם מנתח מערכות האמונה הבסיסית של הערבים, האירופאים, והיהודים. הערבים נוטים לחפש אלוקים דרך התבודדות פנימית והתבוננות, שתוצאתו היא למצוא את הנשמה של אלוקים בנשמתם. המסקנה היא כי האלוקים מצוי בפילוסופיה, אופי טוב, ואמונה. האירופים נוטים לחפש אלוקים דרך התבוננות בעולם הגשמי, שתוצאתו היא לראות את ידו של אלוקים בטבע. מסקנתם היא כי פניו של האלוקים נמצאות ביופי של המדע. לפעמים זה במרחב גדול ובפעמים אחרות בפשטות. הגישה היהודית היא לחפש אלוקים דרך לימוד של הכתבים הקדושים. בא הידע הזה מוחל התבוננות פנימית ותצפיות, בתוספת שתי השיטות לגשר והתמזגות.

גרסת מתן התורה נוטה להיות קשה. בקריאה פשוטה נראה כי עשרת הדיברות נאמרו ישירות על-ידי אלוקי מהענן על פסגת הר סיני אל העם כולו. מיד לאחר, מספר רב של מצוות ניתנים למשה להעביר לאומה. בשלב הבא משה נשלח על ידי העם בשמחה גדולה אל ה' אשר כביכול הוא בענן על פסגת הר סיני. בשיאו של החגיגה האצילים של ישראל רואים את אלוקי ישראל, שלא היה ניתן לראות במהלך מתן עשרת הדיברות. ביניהם לבין רגליו הוא חזון של עבודת ספיר דומה לשמים כחולים טהורים.

ההפטרה לחג השבועות מרחיבה על החזון הזה. ובה הנביא יחזקאל יש חזיונות של הבית דין של מעלה. בשיאה הוא מקבל הצצה לאלוקי ישראל. זה מתחיל עם מראית העין של ספיר דומה לכס מלכות. יושב על כס המלכות הוא משהו כמו גבר. הוא מוקף במה שנראה ניצוצות חשמליים לוהטים (חַשְׁמַל) ונגה קשת.

לא משנה מה היה חזונות אלה של ה', הם נראים כחזיונות של יופי מרהיבים. המקובל בן המאה השלוש-עשרה יוסף בן אברהם גיקטיליה בספרו "שערי אורה" מקורביו עשרה שמות של ה' שאסורים להימחק עם עשר הספירות. שם הוי"ה מותאם עם ספירת תפארת. וזה מותאם עם פלג הגוף העליון אשר מקום מושבו של הלב. יש מנהג להגיד תה' כט לשיר של יום בשבועות. המזמור מדבר על קולו של הקב"ה אומר שזה ניתן למצוא בהדר. המשמעות שדרך יופי יש לשמוע להקב"ה ולהגיע ללבו.

הסקנה הוא שחיפוש לה' צריך לחפש במקומות יפים. לדוגמה נר אחד די להיות יוציא בחנוכה. עם זאת סביר יותר למצוא את הקב"ה במנורה יפה מוצגת בגאווה. כשאדם מקיים את המצווה בדרך זו, זה נקרא מהדרין מן המהדרין. כמו כן עדיף להביא את הביכורים לבית המקדש בסלי זהב עם ליווי ניגון מאשר סל פשוט עשוי קנים. ככלל, כאשר מצווה מתבצעת בדרך הטובה ביותר זה נקרא מהדרין.

בלימוד הלכה הקב"ה מדבר לתלמיד. עתים קרובות יש מחלוקת. יש צדים שהם יותר חכם יותר שימושי. כאשר הצד יפה בהגיון יפה בחסד כביכול קול ה' נשמע ואמר שזה הצד הנכון.