עונת הימים הנוראים משתרעת מראש חודש אלול עד שמיני עצרת בכ"ב
בתשרי. זה כולל את ראש השנה, צום גדליה, יום כיפור, סוכות, ושמיני עצרת שהוא צמוד
לסוכות וחג בפני עצמו. ראש השנה הוא בעצם חג שהוא שמח כי זה מסמן התחלה חדשה עם
שנה חדשה עם התקוות הקשורים אליו יחד עם השתקפויות על זכרונות נעימים מהעבר.
יום כיפורים, לעומת זאת, שולט בעונה בגלל החשיבות העצומה של נושאי
ההתנצלות והסליחה שלו. במשך שבועות פיוטי חרטה נאמרים בבית הכנסת. הם בעצם מהווים
את התפילה השלמה של יום הכיפורים אשר למעשה נמשך כל היום. הם גם מהווים את רוב
התפילה בראש השנה שנמשכת שעות.
יש מסורת להגיד תה' כז בזמן הזה. זה צריך עיון כי עניין התשובה לא כל
כך מוזכר בו. הפירושים אומרים בפסוק הראשון, "ה' אורי" מרמז על ראש
השנה; "וישעי", מרמז על יום כפור. גם, "כי יצפנני בסכה ביום
רעה", כולל מלה סוכה. וגם, "לולא האמנתי לראות בטוב", לולא לחשים
לאחור אלול. נושא התהלים הזה בטחון בה' של דוד המלך שהוא יהיה ניצול מכל צרתו
בזכות חפצו חזק לבת "בבית יהוה כל ימי חיי לחזות בנעם יהוה ולבקר
בהיכלו". חפץ זה גם סיבה לבקש מחילה של הקב"ה.
תשובה צריכה חמש דברים אלו: א) הבנה של הרשעות של המעשה, ב) עזיבת
החטא, ג) חרטה, ד) פיצוי ה) התנצלות. ארבה דרגות מחילה ואלו הם: הקטנים נמחלים מיד
עם הבקשה, הגדולים נמחלים עם מות החוטא, בינונים קלים מחולים בזמן של מחילה שהוא
יום כפור, ד) בינונים חמורים מצריכים גם יסורים.
תה' נא פיוט תשובה חשובה. דוד מלך כתב אותו להתנצל להקב"ה בגלל
ניאופו עם בת שבע ורצח אוריה החתי. חוץ מן אברבנאל הפירושים השובים הם כמו גמ' שבת
נו. א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה. בקשר
לבת שבע כי גרושה היא בגלל כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו. בקשר
רצח אוריה, מורד במלכות הוה. אבל היה לו לדונו בסנהדרין ולא דנו. ובגלל גדולתו של
דה"מ מעלה עליו הכתוב כאילו הוא עשה עבירות אלו אע"פ שלא עשה אותם ממש.
מצד שני ההבנה הפשוטה של התנ"ך היא שזה היה רע כמו שזה נשמע. אף על פי כן
ניתן לראות את גדולתו של הקב"ה כי הוא סלח לדוד אף על פשעים נוראים האלו
ואת גדולתו של דוד שהוא באמת התחנן לסליחה.
בתהילים נא הדבר הראשון שדוד עושה זה להודות על המעשה הרע שלו. הבא
הוא מבקש רחמים באופן שבו אדם יעשה פיוס אל נעלב אהוב. ואז הוא מבקש להיטהר מהעבר
שלו ושם לו את הדרך הנכונה בכל ההיבטים של קיומו. הוא דווקא מבקש לב טהור ורוח
נכונה. הוא קובע כי הוא נרמס על ידי רגשות אשם מן המעשה הזה. הוא מכיר בכך כי גמול
יכול לבוא בגלל הרשע שלו. ומאוד ישמח אם הוא יסלח.
הקדוש ברוך הוא מייסר את דוד המלך עבור בזותו את דברו. הרעיון הוא כי
שנאת הדת היא עבירה חמורה מאוד נגד ה', וצפוי למשוך תגובות קשות מן השמים. לעומת
זאת אהבת ה' היא זכות כל כך גדול שלא רק כשרון חזק ואפילו בפעולות מתועב ביותר יביא סליחה גמרוה.
לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב
Blogger
Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2016/09/191.html
YouTube https://youtu.be/oflVaHgCYBI
No comments:
Post a Comment