שְׁמוּאֵל הַקָּטָן
אוֹמֵר, "בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ,
פֶּן יִרְאֶה יְיָ וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ",
(משלי כד יז יח).
דרישת
עניין החורבן והרשע היא נושא סותר ועדין. מצד אחד אדם מאושר עם נפילת הרשעים
במיוחד אם הוא היה נזוק מהרדיפה שלהם. מצד שני אדם הגון ירגיש רע על מוות וחורבן
שנפל על כל אדם באשר הוא.
במלחמה
האמריקנית נגד העבדות גנרל שרמן הכניע את תומכיה באמצעות הרס גדול. לאחר ניצחון
חשוב, חייליו עשו חגיגה גדולה. כאשר הגנרל שרמן לא הופיע, הם שאלו אותו למה. הוא
הסביר שהוא לא יכול לחגוג נצחון שהגיע עם הר של פגרים.
וברוח
דומה בסדר פסח היהודים חוגגים את ההרס של המצרים שטבעו בים סוף. אעפ"כ טיפת
יין נשפכת מכוס שמחה עבור כל מכה. הסיבה לכך היא כי שמחתנו מופחתת כי זה בא עם
פגיעה באחרים. גם השניות הזאת היא נתפסה בהלכות עונש מוות. כמ"ש, "וכי
יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אתו על עץ. לא תלין נבלתו על העץ כי קבור
תקברנו ביום ההוא כי קללת אלקים תלוי ולא תטמא את אדמתך", (דברים כא כב כג).
"פעם
אחת היו מסובין בעליה ביבנה ונתנה עליהם בת קול מן השמים יש כאן אחד שראוי שתשרה
עליו שכינה אלא שאין דורו זכאי לכך נתנו חכמים את עיניהם בשמואל הקטן", (גמ'
סנהדרין יא.). "הסדיר י"ח ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה אמר להם
ר"ג לחכמים כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת הצְדוּקִים עמד שמואל הקטן
ותקנה", (ברכות כח:). הנה גרסתו, " וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי
תִקְוָה. וְכָל הַמִּינִים כְּרֶגַע יאבֵדוּ. וְכָל אויְבֵי עַמְּךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ.
וְהַזֵדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וּתְכַלֵּם וְתַשְׁפִּילֵם
וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה'. שׁובֵר אויְבִים
וּמַכְנִיעַ זֵדִים".
פסוק
הנ"ל במשלי, אלא ששמואל הקטן היה רגיל להוכיח בני אדם במדה זו. אבל הוא מכחיש
הרבה פסוקים שלהפך. אחד שמצוטט לעתים קרובות הוא, "בטוב צדיקים תעלץ קריה
ובאבד רשעים רנה", (משלי יא י). הפרשנויות לעתים קרובות מוקשים בגלל שהרגש
הזה כפי שהוא, לא נראה ברוח הדת ונעשו ניסיונות רבים ליישב אותו עם דברי שמואל
הקטן.
פירוש
רבינו שמחה בעל מחזור ויטרי: אל תשמח - כנגד בני אדם השמחים בתקלת חבריהם . . .
וכן זה אומר יש לומר שהמקרא זה אינו מדבר אלא בשני בני אדם ששונאין זה את זה בעסק
העולם, ושמואל אמרו כנגד שני תלמידי חכמים שנתרוצצו זה עם זה בדבר הלכה, שלא ישמח
למפלתו. עכ"ל. פירוש רבנו יונה גירונדי: ויזהיר בזאת את חברו הרשע, שאינו שמח
במפלתו לשם שמיים, ולא ישנאהו מפני רשעו, רק מפני שהוא אויבו. עכ"ל. בואר
ע"י מרדכי דב רבינוביץ על פירוש הרמב"ם על המשנה: להיות סלחן ולא לנטור
שנאה בלב. משמחה לאיד חבירו, אפילו כשהוא חשבו לאויב לו. אבל על מפלתו רשע כמו המן
וכיו"ב מותר לשמוח ככתוב ובאבדון רשעים רנה (משלי יא י), [ר' מגילה טז.].
עכ"ל.
בסכסוך
לפעמים הצד המנצח הוא טוב אבל עשה טעויות. ולפעמים הצד המפסיד הוא רע ואעפ"כ
היתה לו טענה סבירה. לכן ראוי לחגוג ניצחון במלחמה עם תהלוכות, זיקוקים, נאומים
המתארים גבורה בקרב. עם זאת לא נכון לעשות חגיגה מכוערת עם דברים כמו דם קרוש או
השפלה מיותרת של המפסיד. וגם לא לשמוח לאיד, קלות דעת, או צדקנות זחוחה. המטרה של
המנצח היא להצדיק את האמון משמים כלפיו ולא לעשות דבר אשר ישחזר את כוחו של האויב.
לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב
Blogger
Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2016/08/187_17.html
YouTube https://youtu.be/CHsJ3foeGcw
No comments:
Post a Comment