ראש השנה מוזכר פעמיים בחומש. פעם הראשונה בספר ויקרא (כג כד) בקשר חובתם
הכוהנים לכהן בחגים היהודים. כאן נקרא "שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה".
שבתון הוא לשון של שבת מגודש. נראה שצריך להדר בתפילה וסעודות משבת רגילה. זיכרון לשון
לזכר ולהרהר. תרועה לשון קול שופר ומבשר.
בפעם השנייה החומש מזכיר ראש השנה היא בספר במדבר (כט א) בקשר הקורבנות
לכבוד החגים. פה נקרא "יום תרועה" משמעותו, יום של תרועה. שתי משמעויות משולבות
הן. אחד לבשר כמ"ש לגבי ישראל " תרועת מלך בו", (שם כג כא). השני סוג
של תקיעת שופר שהוא סדרה של כוחות קצרות. טבעו של פעימות נתוקות למשוך תשומת לב. לכן
להכריז על הגעתו של מלך תרועה הקול המתאים.
קול שופר מסתמה קוראים לו תקיעה. בכלל תקיעה היא כל הקולות שיוצא מו
השופר. בפרט התקיעה קול ארוך. היא גם לשון לתקוע כמו, "ותקעתיו יתד במקום נאמן",
(ישעיהו כב כג). הרעיון התורה צריכה להיות מוטבעת בלב ישראל. טבע תקיעה ארוכה
להדור הלב. התרועה מכרזת לחוץ, לעומת זה התקיעה מגיעה לעמוקות לעורר התבוננות פנימית.
זה עניין זכרון.
ענייני ר"ה עתים קרובות בצורת זוגיים אשר כמו שלישייה. אמרת כנף
של התפילת ונתנה תוקף היא "תשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה".
תפילה היא חשבון נפש ע"י ערכים חיצוניים כאן עריכי התורה. תשובה, לחזור
לערכים אלו. זאת היא התקיעה. העיקר יהודי הוא התפקיד הלאומית לְלַמֵד תורה לבני
אדם. זאת היא התרועה.
בתפילת מוסף ר"ה יש מלכויות, זכרונות, ושופרות. פירוש סתמי של
תפילה בקשות מהקב"ה בעניין צלותהון ובעותהון. זה לא בדיוק תפילה אלה היא
לצדיק הבקשה ע"י הערך האדם. זה בחינת זכרונות כי המבקש צריך לזכור מעשיו
והתערך לפני המקום. מסתמה מלכויות לקבל ה' עליו כמלך אבל בעיקר הוא לאמץ שמירת
התורה לאחרים. זה פנימיות של תרועה. שופרות להשמיע קול שופר שהוא הדרך שנקבעה להצהיר
הצהרות אלה.
החומש משתמש במילות זִכְרוֹן ותְּרוּעָה בקשר לראש השנה. הרעיון הוא להצטרף
את העניין וביטויו הנכונה לאחת. אם אומר זכרון והברזה אפשר לחשוב יש כמה דרכים
להגיד ככה כולל השופר, קמ"ל. אם אומר תקיעה ותרועה יש לחשוב תחושה לא מגובשת לרעיונות
אלה מספיק, קמ"ל. החומש בא ללמד שהעניין וצורתו חייבים להיות נכון.
שופר כלי ניגון עם צליל וקצב. מילים תופסים המוח והשכל. ניגון תופס
הלב והמידות. השופר מוסיף אהבה ויראה ללקח התורה. אפשר אם חסר אחד חסר הכול.
קול שופר קול בכי הוא. יכול לשפוך דמע מחטא וחרטה ואכן זה עניין אחד
מראש השנה. אבל גם שמו יום תרועה. פירושו, לבשר הכתרתו של מלך. כי החפץ של החג להזיל
דמעות של שמחה על התממשות והחלומות התקוות הגבוהות ביותר שלנו.
לע"נ, הדוד ,מאיר בן חיים ז"ל
נלב"ע כה תשרי תשנ"ב,
Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,,
וגם בדואר אלקטרוני ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il
Blogger Hebrew
http://dyschreiber.blogspot.com/2014/09/87.html
YouTube http://youtu.be/EQUhFZme63c
No comments:
Post a Comment