הנושא של
תהילים קכג תהילים 123
הוא תפילתו של ישראל לחזור לביתו של הקדוש ברוך הוא, ובמסירות שומר את נתפקידים שלו, כי הם הם
התפכחו על ידי שפלות הגלות. זהו
הטקסט.
א. שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי
בַּשָּׁמָיִם.
ב. הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה
אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל ה' אֱלֹקֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ.
ג. חָנֵּנוּ ה' חָנֵּנוּ
כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז.
ד. רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז
לִגְאֵיוֹנִים.
המזמור
משווה את ישראל לעבדים שנושאים עין על ידיו של האדון והגברת. מלבי"ם - "הנה", מציין זה
בשני משלים נאותים מאד, הנה
העבדים אין נושאים עיניהם רק אל יד אדוניהם שהיד הזאת לפעמים תכם בשבט ולפעמים תתן
להם לחם ומזון. רד"ק מפתחת רעיון זה בקשר לישראל: "עבדים"
– אדוני אבי ז"ל פירש שאין להם מחיה ופרנסה אלא מהם ואליהם תלוים עיניהם.
ועוד פירש "אל יד אדוניהם", "אל יד גבירתה" כשיכו אותם אין
להם למי ישאו עין אלא לעצמם וירפו ידם מהם, כן אנחנו מי שהכו ומי נתננו בגלות הקל
ית' שירחם עלינו ויציאנו ממנו, עכ"ל. סידור חלקת יהושע של חסידי ביאלא: היושבי בשמים – היושב מבעי ליה, אלא
אוקימנא, מאן דבעי לצלאה צלותי קמי מלכא קדישא, בעי למבעי מעמיקתא דכלא לארקא
ברכאן לתתא . . . . והאי יו"ד יתיר עמיקתא דכלא היא. כמו כן
העיר הרד"ק: "חננו" – הכפל לחזק הבקשה כי רב זמן ארוך שבענו בוז הגלות.
הרעיון
של חניך שהעין שלו על ידו של רבו מרמז ברעיון על ישראל שהם עבד של ה'. כביכול המקצוע המיועד של ישראל הוא להיות חכם וצדיק. דרך זו מושגת על ידי שמחפש את ידו של הקב"ה בספרות התורנית והעולם הגשמי. על ידי
תיקון עצמנו על יד זה וחיקוי מעשיו, אנחנו
מקווים להשיג את המידות של המקום. ישראל גם
נמשל לבנים של ה'. הרמז לזה
בפסוק, "כְּעֵינֵי
שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ". שפחה
עובדת בבית של האדון ובמידה מסוימת היא בת ביתו. אחד מקבל את בחינת בנו של הקב"ה על ידי
פינתו לעזרתו בתפילות של רחמים במיוחד בעת צרה.
הרעיון
של להיות מואס בגלות היא ההיבט הכרה ותשובה. הסיבה
שישראל נמצאים בגלות היא משום שהם הפכו ממשרתים בביתו של ה' לפנות אחר עיסוקים אחרים. זהו
וידוי שההרפתקה בגלות "לא הלכה
טוב”. בפרט חיינו כבר מלאים בלעגם של אלה שהם
זחוחים ויהירות כמו גם השפלות וייסורים על ידי בעלי גאווה. היו לנו מספיק עוגמת נפש ורוצים לחזור לשולחן ה'.
התלמוד (ברכות ג.) מספר
סיפור על גלות ותפילה:
אמר רב
יצחק בר שמואל משמי' דרב ג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את
היכלי והגליתים לבין אומות העולם:
תניא א"ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים
להתפלל בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח (והמתין לי) עד
שסיימתי תפלתי לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי שלום עליך רבי ואמרתי לו שלום עליך רבי
ומורי
ואמר לי
בני מפני מה נכנסת לחורבה זו אמרתי לו להתפלל ואמר לי היה לך להתפלל בדרך ואמרתי
לו מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים ואמר לי היה לך להתפלל תפלה קצרה. באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים למדתי שאין נכנסין לחורבה ולמדתי
שמתפללין בדרך ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה
ואמר לי
בני מה קול שמעת בחורבה זו ואמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים
שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות ואמר לי חייך
וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך ולא זו
בלבד אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול
מבורך הקב"ה מנענע
ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם
לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.
לע"נ הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז בטבת תשכ"ו
העלון ניתן לקבל גם בדואר אלקטרוני וגם
באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il
Blogger English http://dyschreiber.blogspot.com/2015/11/vayaytsay-psalm-123-table-of-our-father.html
Blogger Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2015/11/149.html
YouTube https://youtu.be/QJ0EmJQkoX0
No comments:
Post a Comment