אמור: לידתו של התלמוד

פרשת אמור מונה את החגים היהודים. זה מתחיל "עם וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש . . .  אשר תקראו אתם במועדם". היינו שהוכרזת שהוכרז קודש, שהוכרז בזמנם. (ויקרא כג: א-ד) .אור החיים מפרש פסוקים אלה ורואה מוכרחים שבו יש מקום לגמישות. לדוגמא פסח חייב להיות באביב. זה אומר שט"ו ניסן חייב ליפול קרוב ליום ראשון של אביב.

כי שנת השמש היא כ 11 ימים ארוכה יותר מ 12 חודשי הירח, לוח השנה היהודי, מעת לעת מוסיפה חודש נוסף (שנה מעוברת). בנוסף החודש הירחי הוא 29 ימים, 12 שעות, 44 דקות, ו -3 1/3 שניות. זה גורם לכמה חודשים להיות 30 ימים (מלא) ואחרים (29 חסיר). כל זמן שהעונות יפילו בחודשים המתאימים ראוי שבית הדין ישתמש גמישות זו לטובתו של עם ישראל. אור חיים מביא את דוגמאות של שימוש בכבישים והגשרים, תנורי פסח, ואת נוסע לירושלים על ידי אנשים המתגוררים מחוץ לישראל. דוגמה נוספת היא הוספת לחשות חודש חשון מלא או חודש כסלו הסיר שלא כרגל, כדא שיום כיפור ותשע באב לא ייפלו סומך לשבת. כל אלה הם הרחבה של המצווה הראשונה שניתנה לעם ישראל, "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה", (שמות יב:ב).

יש סיפור במשנה (ראש השנה ב: ח - ט) שבו רבן גמליאל קיבל את עדותו של הראייה של הירח החדש שהיו ככל הנראה מוטעים. כתוצאה מכך הייתה מחלוקת על איזו יום שהוא יה"כ. רבי עקיבא תמך רבן גמליאל בצורה עוקצנית והסביר כי יש לו הכח להכריז את החג אע"פ 'הוא לא בזמנו המדויק. הוא ציטט את הפסוקים לעיל בפרשה שלנו ו מסקן " אין לי מועדות אלא אלו". רבי דוסא בן הרכינס הוסיף "אמר לו, אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל, צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו".

הרמב"ם מסביר נושא זה (ספר מצוות קנג) ואומר הבית דין, "קבעו יום זה חג או ראש חודש, ומפני שהם אמרו שהיום ראש חודש או היום חג, הוא נעשה חג או ראש חודש, בין שהייתה פעלתם זו על פי חשבון או על פי ראיה . . . אפילו מוטעין". נראה כי הראייה בעיןשל הירח החדש היא מדרבן. לכן רבן גמליאל במקרה הגרוע עבר רק על כלליו של בית הדין עצמו בלבד. עם זאת, אם בתחילתו המוכרזת של החודש החדש הייתה קרובה לזמן של ההתחלה בדרך הטבע, המצווה מן התורה קוימה.

זה יוצא שהחומש נותן לנו עקרונות וזה על לעם היהודי ליישם לאחר מכן בדרכם שלהם. כביכול זה כמו מלך אומר למשרתו  תהכין את סעודה. חייבים להיות מוכנות מסיבות, לעומת זאת, האוכל והעיצוב הם הבחירה של המשרת.

הפרשה ממשיכה עם רשימה של החגים והמשמעויות ומצוות והייחודיות שלהם. הוא מסכם עם הפסוק "וידבר משה את מעדי יהוה אל בני ישראל", (ויקרא כג: מד). דמיון בלשון מרמז כמו שיש עקרנות שבו יש מקום לגמישות ויצירתיות בהכרזה של החגים כך יש בקיום המצוות שלהם. לא רק זה, אבל בכל המצוות שבתורה.

המקור היסודי לפרשנות החוק והחיקוקים על ידי החכמים של העם היהודי הוא התלמוד. מילה תלמוד פירושו דברים שצריכים ללמוד. יש בתלמוד שני חלקים המשנה והגמרא. משנה הוא צורה של המילה "חוזר" כך אומר אלה הם הדברים שצריכים חזרה תמיד. מילת גמרא לשון לגמור או להשלים. כביכול הקב"ה נתן לנו חלק מהמשפט שלו, ועלינו להשלים אותו.

אזכור הכבוד של תורמים ליד יוסף

אבי מורי פיליפ שרייבר, יוחנן הולצברג, אברהם שמרלר

לע"נ סבא רב יואל לייב בן אליהו ז"ל, ה סיון תרצ"ט                                               לתרומות והנצחות: 08/9791824

To view on YouTube click:              http://youtu.be/e347E0QnNo8

דיון על אופן שבו החובה של העם להכריז על החגים מרמז על ההיבט האנושי של דתיות שאנו רואים בגמרא