תולדות \ תה' קכט # 148: לברך בשם ה'

הנושא של תהילים קכט הוא הייסורים של הגלות והשמחה של הגאולה. זהו הטקסט.

א. שִׁיר הַמַּעֲלוֹת רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל.

ב. רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי גַּם לֹא יָכְלוּ לִי.

ג. עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים הֶאֱרִיכוּ למענותם לְמַעֲנִיתָם].

ד. ה' צַדִּיק  קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים.

ה. יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן.

ו. יִהְיוּ כַּחֲצִיר גַּגּוֹת שֶׁקַּדְמַת שָׁלַף יָבֵשׁ.

ז. שֶׁלֹּא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר.

ח. וְלֹא אָמְרוּ הָעֹבְרִים בִּרְכַּת יְהוָה אֲלֵיכֶם בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם ה'.

תהילים מתחיל כאשר ישראל בנעוריו והעם בגלות. פירוש מלבי"ם: "שיר המעלות", מדבר מהשגחת ה' ושמירתו את ישראל מכל אויביהם. "שצררוני מנעורי יאמר נא ישראל", שישראל יאמרו ויספרו כי מנעוריהם היו במצור, ידמה במליצה שהיו כעיר נצורה שמיום הווסדה צר עליה אויב שנים אלפים,

אמר אבן עזרא - כי כן יאמר רבת פעם אחרי פעם. והטעם: אף על פי שצוררים לא יוכלו לאבד זכרם. המאירי - רבת צררוני במיני צרות רבות וגדולה . . . גם לא יכלו לי לכלות שאריתי . . . וכמו שא' חז"ל בכל יום ויום עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם. אמר מלבי"ם: שהגם שכל העמים צוררים היו להם בנכליהם לא יכלו לעשות להם רעה.

אמר אבן עזרא: "גבי חרשו חורשים" - הבזיון והשפלות. שינוי קל מהמאירי - שלא נתנו לנו מנוחה מעבודתנו, עכ"ל. כנראה המשיל את  ישראל לפר ו"קצץ עבות" הוא סוף הרדיפה.  אבן עזרא: טעם קצץ - כאשר יקצץ העבות לא יוכלו לחרוש על גבי.  והטעם כי השם יסיר סבלם מעל שכם ישראל, בהכרת מלכותם, עכ"ל. הרעיון של ה' הוא צדיק מרמז כי מדרך הטבע, ישראל לעולם לא יצאו מהמצב הזה. עם זאת יש מושג של צדק בעולם, ואת זה הוא הכלי לגאולתם.

אמר מדרש תהלים מלה"ד לבעל הבית שהיה לו פרה חורשת והשאילה לאחר. . .  והיה לאותו איש י' בנים. זה בא וחורש וישב לו וזה בא וחורש וישב לו עד שנתייגעה הפרה ורבצת לה. נכנסו כל הפרות ואותה לא נכנסה. לא הספיק בעל הפרה לקבל פיוס . . . אלא בא מיד ושבר את העול וקצץ הסמלונים. כך הם ישראל בעולם הזה. . . "לא אמרו העוברים" אלו אומות העכו"ם שהם עוברים מן העולם. לא אמרו לישראל ברכת ה' אליכם וישראל אומרים ברכנו אתכם בשם ה'. וישראל אומרים להם לא דייכם מכל הטובות הבאות עליכם בזכותנו אלא שאתה מגלגלים עלינו את הפייסים וזימות וגולגלין וארנונות, סוף שאתם פורעים. עכ"ל.

הפרק לאחר מכן פונה לרודפים שנקראים "שֹׂנְאֵי צִיּוֹן". פ' אבן עזרא - וטעם ציון – כנסת ישראל. פ' מאירי - ר"ל שונאי אמונת ציון. פ' מלבי"ם - שהוא השונאים קדושת ישראל ואל מעוזם שזה נרמז בציון ששם היה מקום הקדושה והשכינה.

נבואות הפרק שהרעים יעזבו בבושה. הם מתוארים כצמחים שקמלו לפני זמן קציר, כלומר בסוף אין להם ערך או שארית. הרעיון של, "שֶׁלֹּא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר",כוונתו שאינם ממלאים מטרה גבוהה יותר או מתקדמים לעולם חדש וטוב יותר. הסיבה לכך היא שהם לא רואים בזה שבח שיש להם תורה ואמונה בלבם, והעולם החדש יהיה אחד שבו אנשים מתפללים לקב"ה בעד אחרים ויברכו אותם בשמו.

לע"נ הדוד שמואל בן יואל לייב ז"ל נלב"ע א בכסלו תשמ"ד

העלון ניתן לקבל גם בדואר אלקטרוני וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il  

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/11/toldos-psalm-129-blessing-in-name-of.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/11/148.html

YouTube    https://youtu.be/a0yvcOxr5QM 

Toldos / Psalm 129 - Blessing in the Name of Hashem

The theme of Psalm 129 is the travail of the exile and the joy of the redemption. This is its text.

א. שִׁיר הַמַּעֲלוֹת רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל.	1. A song of ascents. Much have they distressed me from my youth, Let Israel say.
ב. רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי גַּם לֹא יָכְלוּ לִי.	2. Much have they distressed me from my youth, However, they have not prevailed against me.
ג. עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים הֶאֱרִיכוּ למענותם לְמַעֲנִיתָם].	3. On my back, the plowmen plowed; they lengthened their furrow.
ד. ה' צַדִּיק   קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים.	4. The Lord is righteous; He has cut the ropes of the wicked.
ה. יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן.	5. They will be ashamed and withdraw all those who hate Zion
ו. יִהְיוּ כַּחֲצִיר גַּגּוֹת שֶׁקַּדְמַת שָׁלַף יָבֵשׁ.	6. They will be like the grass on the roofs, before it is plucked, it is withered.
ז. שֶׁלֹּא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר.	7. Which does not fill the hand of the reaper, and the bundle of the binder.
ח. וְלֹא אָמְרוּ הָעֹבְרִים בִּרְכַּת יְהוָה אֲלֵיכֶם בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם ה'.	8. And passers-by do not say, "the blessing of the Lord is upon you; we blessed you in the name of the Lord."

The Psalm starts when Israel is in its youth and the nation is in exile. The Malbim, (Rabbi Meïr Leibush ben Yehiel Michel Wisser) comments that it is called a song of ascents because it speaks about the providence and protection of Hashem upon Israel from all of their enemies. He continues that Israel should say and recount that from their youth they were under siege but were like a fortified city from the day of establishment and for the next 2000 years.

The Ibn Ezra notes that the phrase, “much have they distressed me from my youth”, is repeated and remarks that it comes to emphasize that in spite of the all the trouble they did not succeed in destroying all memory of them. The Meiri notes the phrase and explains that it means troubles, many and large. He continues that in spite of this they could not stop the propagation of the Jewish people and brings a quote found in Passover Haggadah that in each and every age they attempted to annihilate us but the Holy One Blessed be He rescues us from their hand. The Malbim adds that even with all of the charlatans, Israel never suffered any harm. 

The Ibn Ezra explains, the ploughing long furrows on my back, as disgrace and degradation. In a slight variation the Meiri sees it as work without rest and Israel as the ox. The cutting of the cords refers to the end of persecution. The Ibn Ezra understands the cutting of the cords as Hashem removing the burden from the shoulder of Israel when they recognize the kingdom of heaven. The idea of, “Hashem is righteous”, implies that from the standpoint of nature, Israel would never get out of this situation. However there is an aspect of righteousness in the world, and this is the vehicle for their deliverance.

The Midrash Socher Tov brings an allegory of a man who borrows an ox from his neighbor. After he has finished ploughing with the ox, he allows his ten children to plough with the ox until it is so weary that it refuses to work. The neighbor than takes care of all of his livestock but neglects the one he borrowed. The owner of the ox does not accept any apologies rather he simply cuts the reins from the poor animal. The metaphor is Israel in the exile. The passers-by are the idolatrous nations that that are passing from the world. They will not say to Israel, “the blessing of Hashem is on you”, and Israel will not respond, “We have blessed you in the name of Hashem”. Rather Israel will say to them it was not enough for you all of the good that has come to you on our merit. Rather you worsened our share, working conditions, head taxes, and property taxes and in the end reprisals have come upon you.

The psalm then turns to the persecutors who are called those who hate Zion. The Ibn Ezra says that Zion means the congregation of Israel. The Meiri says that it means the religion of Zion. The Malbim says it is those that hate the sanctity of Israel and its fortress, which is hinted by the word Zion, which is the place of sanctity and the manifestation of the presence of G-d.

The psalm prophesies that the bad will go away in embarrassment. They are described as plants that are withered before the time of harvest, meaning that in the end they have no value or permanence. The idea of not filing the hand of the harvester or being in the bundle of the binder means that they do not fulfill a higher purpose or advance to a new and better world. This is because they do not consider it a praise that they have Torah and faith in their hearts, and the new world will be one in which people pray to G-d on behalf of others and bless them in His name.

  

לע"נ הדוד שמואל בן יואל לייב ז"ל נלב"ע א בכסלו תשמ"ד

 http://dyschreiber.blogspot.co.ilניתן בדואר אלקטרוני וגם באתר  

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/11/toldos-psalm-129-blessing-in-name-of.html

Blogger Hebrew   http://dyschreiber.blogspot.com/2015/11/148.html

YouTube   https://youtu.be/a0yvcOxr5QM

Chayay Sarah / Psalm 134 - Crown of our Labor

The Shir HaMaalos end with Psalm 134 which basically cheers on religious activists and devotees. The singer gives them a blessing, exhorts them to bless Hashem, and also prays that Hashem will bless them. This is its text:

א. שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הִנֵּה | בָרֲכוּ אֶת ה' כָּל עַבְדֵי ה' הָעֹמְדִים בְּבֵית יְהֹוָה בַּלֵּילוֹת:	1. A song of ascents. Behold, bless the Lord, all servants of the Lord who stand in the house of the Lord at night.
ב. שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת ה':	2. Lift your hands in the holy place and bless the Lord.
ג. יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:	3. May the Lord bless you from Zion, He Who made heaven and earth.

The Yalkut Shimoni paraphrases several paragraphs from the Gemara (Menachos 110a). He explains that the Psalm refers to the talmidei chachamim who are busy with Torah at night. The Malbim explains that these are like servants that faithfully serve by day and night and do not depart from their post even for a moment. So to speak they remain in synagogue late into the night learning Torah. The Radak, though, sees it as wise students and the very dedicated who rouse themselves from bed while it is still night to doven in the house of Hashem and give thanks to His name. The Metsudas David says that it is referring to giving praise to G-d in the actual Temple.

In the Talmud it is part of a larger discussion about the bringing of sacrifices in the Temple of Onias, which was in Egypt.  While the general rule is that offerings can only be brought in the Temple in Jerusalem, scriptural support is brought for this practice. Among them is the quote, “in every place offerings are burnt and presented unto My name”, (Malachi 1:11). The Gemara concludes that this refers to the scholars who devote themselves to the study of the Torah in whatever place they are. To them G-d says, I reckon it as if they presented and aromatically burnt pure grain offerings in My name. “Pure” refers to one who studies the Torah in purity, meaning, one who marries and afterwards studies the Torah. Tosfos notes an earlier contradiction that there are those that learn Torah, then get married. He concludes it depends on whether or not one will be plagued by impure thoughts.

After this the Gemara discusses Psalm 134 saying that one who learns Torah at night is credited by the verse as if he was occupied with the service in the Holy Temple. The Yalkut Shimoni continues that these are the offerings on the altar built by the archangel Michael. The Talmudic sage Rabbi Yochanan adds that a scholar who becomes an expert on the Temple service is considered as if the Temple was built in the days. Resh Lakish, his study partner, learns that if one who studies the laws of a particular offering; it is as if he actually brought it.

The Malbim develops the phrase, “Lift your hands in the holy place” saying that in the abstract it means conducting oneself in sanctity. He explains that it is the character of sanctity to overpower nature and the material and imbue them with intelligence and holiness. If the supernal is blessed, it responds by pouring down a flow of blessing that will satisfy its passion for giving blessings and munificence.

He continues that the way we bless Hashem is by giving him the right to bless us. This is done when we conduct ourselves righteously. When Hashem blesses one through Zion it means that the blessings come by means of a heavenly agency. This process is compared to an ascending thin mist and a descending spray of dew caused by our service of Hashem. The phrase, “maker of heaven and earth” comes to emphasize that the blessing is direct from G-d and the vehicle is miraculous providence. The Tikkunei Zohar sees this process as the crown of the ten sefiros.

  

לע"נ בן דוד שמואל בן נח ז"ל נלב"ע טו באב תשס"ט.

  http://dyschreiber.blogspot.co.ilניתן בדואר אלקטרוני וגם באתר   

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/11/chayay-sarah-psalm-134.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/11/blog-post.html

YouTube    https://youtu.be/i_2hRq605qU

חיי שרה \ תה' קלד # 147: הכתר של עבודתנו

סוף השיר המעלות תהלים קלד הינו בעצם תשואות על פעילים וחסידים עובדי השם. המשורר נותן להם ברכה, מטיף להם לברך את ה', וגם מתפלל שהקב"ה יברך אותם. זהו הטקסט:

א. שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הִנֵּה | בָרֲכוּ אֶת ה' כָּל עַבְדֵי ה' הָעֹמְדִים בְּבֵית יְהֹוָה בַּלֵּילוֹת:

ב. שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת ה':

ג. יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:

ילקוט שמעוני מביא כמה קטעים מהגמרא (מנחות קא.). הוא מסביר כי המזמור מתייחס לתלמידי החכמים שעסוקים בתורה בלילה. פירוש המלבי"ם - כעבדים נאמנים העובדים ביום ובלילה ולא ימושו ממשמרתם רגע, עכ"ל. כלומר הנשארים בבית הכנסת מאוחר בלילה ללמוד תורה. פירוש הרד"ק – הם החכמים והחסידים העומדים ממטתם בלילות ובאים להתפלל בבית ה' ולהודות לשמו. מצודת דוד - "העומדים וגו'" - להלל את ה' בבית המקדש.

בתלמוד הוא חלק מסוגיה בעניין הקרבת קרבנות  בבית חוניו שהיה במצרים. למרות שהדין הוא שניתן להביא קרבנות רק בבית המקדש בירושלים, מקור מקראי  להלכה זו הוא הפסוק, "ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה", (מלאכי א, יא). מסקנת הגמרא - אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי ומנחה טהורה זה הלומד תורה בטהרה נושא אשה ואחר כך לומד תורה. תוספות - הלומד תורה בטהרה נושא אשה ואחר כך לומד תורה. בפרק קמא דקידושין (דף כט:) איכא למאן דאמר איפכא ואמרינן לא פליגי הא לן והא להו, עכ"ל. העקר שלא יהיה לו מחשבות לא טהרות.

הדיון הבא בתה' קלד. אלו ת"ח העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה. ממשיך ילקוט שמעוני - זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן. ורבי יוחנן אמר אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם. אמר ריש לקיש מאי דכתיב (ויקרא ז, לז) זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם.

דרש המלבי"ם: "שאו ידיכם קדש" - המשורר מצייר כדרך בני אדם המברכים שנושאים את ידיהם ומניחים אותם על ראש המתברך, (כמ"ש וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם), אולם באר שלא הידיים הגשמיים תשאו, רק "ידי קדש", מצייר הקדושה כעצם מופשט, . . . ר"ל שע"י הנהגתם בקדושה, שגדר הקדושה היא שיתגבר ויתקדש על החומר וטבעיו ויתנהג בהנהגה שכליית נפשיית בקדושה, בזה נושאים ידים לברך בעליונים להריק משם שופע שובע רצון ברכה ונדבה, עכ"ל.

ועוד המלבי"ם: "יברכך", מפרש במה תברכו את ה', היינו שתתנו לו כח ועז שיוכל לברכך, שזה תלוי במעשיך, ואתה תברכהו תמלא אותו ברכה שיוכל להשפיעו אליך בענין "שיברכך ה' מציון", שברכתך לא תהיה ע"י המערכת וסדרי תהלוכות השמים "רק מציון", עפ"י האדים הדקים ורסיסי טל העולה ממטה ממעשי ציון ועבודתם, "מאת עושה שמים וארץ", שהיא הברכה הבלתי נמשך מן השמים אל הארץ, רק מאת ה' למעלה אשר הוא העושה שניהם ומשפיע עליהם ברכה השגחיית נסיית. תיקוני זהר (פו.) - דִּילֵיהּ כֶּתֶר עִלָּאָה

לע"נ סבתה סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תשל"א

העלון ניתן לקבל גם בדואר אלקטרוני וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il  

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/11/chayay-sarah-psalm-134.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/11/blog-post.html

YouTube    https://youtu.be/i_2hRq605qU

וירא \ תה' קלג # 146: אהבת אחים

אחד משירי המעלות שנאמר בין סוכות לפסח תה' קלג. הוא רק ג' פסוקים שמשבח מדת אחווה. הנה הוא:

א. שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד:

ב. כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב | עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו:

ג. כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם | צִוָּה יְהֹוָה אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם:

זה דורש מהו אהבת אחים אמיתית והשפעתה הגדולה על העם.

ר' יוסף צבי דושינסקי זצ"ל מסביר שהנה פעמים שורה שלום בין איש לרעהו ע"י שהם רחוקים זה מעל זה ונמנעים משנאה קנאה ותחרות, אמנם לא זה הוא השלום האמתי הרצוי, אלא עיקר השלום היא כשישבו אחים יחדיו ואעפ"כ איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק באהבה ואחוה ורעות, זה השלום המחזיק ברכה ורב טוב . . . כי בהמצאם יחד ובכ"ז שלום שורה ביניהם זה מורה על האהבה העמוקה והאמתית שביניהם, עכ"ל.

פירוש הרד"ק: על מלך המשיח ועל כהן הגדול שהיה בימיו מדבר. כי שניהם גדולי ישראל ואדונים עליהם. כי המלך יושב על כסא המשפט ומלוכה לצוות את ישראל לאשר יראה. והכהן יורה התורה והמצות והם אחים ולא יקנאו זה לזה. וכל אחד מהם ישב על כסא גדולה ומה טוב ומה נעים יהיה שבתם. . . .  כי כמו שיהיו אחים בגדולה כן יהיו אחים בלבותם יהיו יחד בהסכמה אחת לא יקנא אחד מהם על חבירו.

המלבי"ם רואה את השותפות בין זבולון ויששכר ברעיון של אחיםב מגורים יחד בהרמוניה. הסיפור הוא שזבולון הפך למומחה לענייני פרקמטיא ויששכר הפך למומחה לעניינים רוחניים. הם השיגו מצוינות בתחום העניין שלהם, כי הם התמקדו בעיקר שבו הכישרונות והרצונות שלהם היו, במקום חלוקת מאמציהם עם משהו שהיה להם פחות יכולות  או נטייה. עם זאת, משום ששיתפו פעולה הם קיבלו את היתרונות האחד של גדולתו של האחר. הרעיון הבסיסי הוא שכולם יותר טובים עם התמחות ומסחר מאשר תנסה לעשות הכל בעצמך.

פרש"י: כשמן הטוב – שנמשח בו אהרן הכהן, עכ"ל. זהו שמן משחת קדש שבחומש. יש בו ה' מרכיבים. ג' מהם שמות צמחים אבל באיזה צמח יש מחלוקת. שמן זית זה ברור. נוסף הוא סוג של תיאור היינו "קְנֵה-בֹשֶׂם" ויש כמה דעות באיזה צמח הוא. הרב אריה קפלן ז"ל הערים פרשנויות עלומות שם, שהביאו הוכחה לשונית שזה קנאביס. ישנם סוגים רבים של צמחי קנאביס חלקם פסיכדלי. אחרים, הידועים בכינוי קנבוס, לייצר סיבים חזקים המשמשים לבד, קַנְבָס, וחבל. השם הארמי שלהם "קַנבּוֹס" מוזכר מספר פעמים בתלמוד. קיצורים נפוצים בעברית ומונח עברית קנה-בשם יכול להיות מקוצר כמו קנב"ס. זה קרוב מאוד למילה הארמית "קַנבּוֹס". מילון ג'אסטרו כולל גם את האיות קַנבָּס. שמן זית הוא חומר מזין לעור שמגן ומרכך אותו. מור, הקינמון, וְקִדָּה הם ניחוחות. קנאביס הוא אנתאוגן ריחני שמכניס את האדם לאופוריה, מחדד את החושים והשכל, והופך אותם גבוהים. המוח הופך לכלי של הנאה רוחנית, שכלית, רגשית, וגשמית. זה הוא למעשה הרמז של שמן המשחה הקדוש.

במזמור זה השמן של הכהן הגדול מתחיל על הראש, יורד על הפנים, ואז לבגדים. הנתינה מעל הראש מייצגת את השמים והראש עצמו מייצג את השכל. המילה לפנים בלה"ק דומה למילה הפנימיות וזהו הרגשות. בגדים מייצגים פעולה ומראה. זה מעלה את הרעיון שקדושה זורמת מן השמים לגדולי הדור ומשם מכן לאדם הפשוט. כמו כן, הוא כמו חינוך פורמלי שבו אדם לומד משהו מבחינה אינטלקטואלית, הוא מוצא את הרעיון נעים, ובסוף מחיל אותו בחיים הרגילים שלו.

"טַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן", מביא רעיונות אבל מהכיוון ההפוך. אחד מהם הוא התמיכה הכספית באנשי הדת מהמסחר הרגיל וההכנסה של התורם. גם יש תובנות איך הקב"ה מנהל את עולמו ואת התנהגות הצדיק בין אדם לחברו באמצעות התבוננות בטבע ובהתנהגות אנושית. זהו הרעיון של העלאת הניצוץ הקדוש ממקום נמוך שבו הוא מוסתר למקום גבוה שבו הוא יהיה ידוע.

הרב שמשון רפאל הירש מתמקד במילה "והנה", כלומר אנחנו צריכים לשקול את המסר הכללי של מזמור זה. במיוחד שזה תיאור של האושר שמחכה לעם היהודי כשהם יתאחדו יום אחד בארץ שלהם. עם זאת איחוד כזה יכול להיות  טוב ומבורך רק אם אנו מתגוררים יחד כאחים, מלוכדים סביב המקדש, ומאוחדים בתורה. כאשר היום הזה מתרחש, ברכות וחיים יזרמו לכל ישראל ומעבר להם.

לע"נ סבתה סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תשל"א 

  http://dyschreiber.blogspot.co.ilאת העלון ניתן לקבל גם בדואר אלקטרוני וגם באתר     

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/10/vayerah-psalm-133-brotherly-love.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/10/146.html

YouTube      https://youtu.be/FrDLfFibbks